בחיים שלי לא הכאיבו לי ככה!
בחיים לא האמנתי שאני אתן למישהו להכאיב לי כל כך!
לא האמנתי שאני יכולה לצעוק כל כך חזק, ושאף אחד לא יתרגש מזה בכלל...
לא חשבתי שאני יכולה לסבול כאב כזה...
סימנים כחולים על הירכיים (וקצת על הזרועות).
פתאום הביקור בחדר כושר כרוך בקצת יותר סבל מהרגיל...
קשה ללכת עם רגליים סגורות, החיכוך, פאק...אבל יש מקומות שחייבים....
לשבת רגל על רגל זה כבר לא מובן מאליו...
המים החמים במקלחת לפעמים הם יותר מדי...
מבקשת להפסיק, מתחננת... עושה תנועה של "לא" עם האצבע,
אבל לאף אחד לא ממש אכפת מה דעתי בנושא.
בחיים שלי לא הכאיבו לי ככה!
לא השאירו עליי כאלה סימנים!
לא גרמו לי לתחושות האלה...
לא האמנתי שזה יכול לקרות...
והכי גרוע-
אני לא מאמינה כמה אהבתי את זה...
אני לא מאמינה שנהניתי מכל רגע,
שאני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה,
אני לא מאמינה שאני רוצה עוד...
לפני 13 שנים. 15 במאי 2011 בשעה 22:04