לפני 13 שנים. 24 במאי 2011 בשעה 14:43
פתאום אתה מתחיל להיות קשוח, באמת קשוח,
לא הקשוח הרגיל שאני מזיזה על האצבע הקטנה....
פתאום אתה מתחיל להחזיר לי על כל כאפה שאני נותנת לך, אין הבלגות....
פתאום אתה לא שומע אותי עד שאני מדברת במשפטים שלמים, כמו שאתה אוהב...
פתאום... הכל שונה, אני ישר מרגישה את זה,
האריה שבך התחיל לשאוג שוב,
(ורוצה לצאת מהכלוב בו שמתי אותו).
לא יודעת מה קרה פתאום.
טוב, על מי אני עובדת... אני יודעת בדיוק מי הצית לך את פתיל השליטה.
וגם הוא יקבל על הראש בגלל זה, כשיגיע הזמן.
ואתה- אתה תרד מיד מההר הזה שטיפסת עליו.
(או מהגבעה, או מאיך שלא תקרא לזה...)
