שק איגרוף

אין בעולם על אהבה ישנה וטובה. אהבה ארוכת-שנים, כזאת ששורדת דברים ורק מתחזקת, אין.
הרבה כותבים כאן על התאהבות, התרגשות "כמו שהיה בהתחלה" ופרפרים בבטן... אני מבינה את ההתלהבות שלכם ( לא, האמת שלא כל כך), אבל אין בכלל מה להשוות.
מה יכול להיות יותר נפלא מאדם שמבין אתכם עוד לפני שאתם יודעים מה רציתם לעשות, ממישהו שאתם יכולים לתקשר איתו בלי מילים בכלל, מקבלה מוחלטת וללא תנאים?
מה יותר כיף מהמקום הבטוח, הרך והנעים הזה?

ואני חושבת על זה כבר כמה ימים... בעקבות כל מיני דברים.
מעולם לא באמת חוויתי את הרווקות, אבל ממש לא נראה לי שאני מפסידה משהו.
והיום, היום כבר לא יכולתי להתאפק.
לפני שהלכתי ללימודים ביקשתי ממך שאם אתה במקרה מכין לעצמך צהריים (ורק אם אתה כבר מכין), אז תשאיר קצת ותביא את זה לעבודה בקופסה קטנה, שיהיה לי מה לאכול.
אבל אתה, בסוף לא התחשק לך לאכול. אז מה עשית?
הכנת במיוחד בשבילי, את האוכל שאני אוהבת והבאת לי.
ולא, זה לא מובן מאליו.
וכן, אם זה לא היה ליד הבוסית שלך, הייתי יורדת על הרצפה ומנשקת לך את הרגליים. טוב, בצורה מטאפורית.
אבל זה, זה גמר אותי.
עם כל המחוות הקטנות שאתה תמיד עושה, ועם כל הפינוקים שהם כבר הרגל בשבילך, ועם היחס שהוא תמיד נפלא- זה היה השיא.
כי הידיעה שיש מישהו שחושב עליי לפני שהוא חושב על עצמו,
מאהבה, אמיתית ועמוקה,
זה הופך אותי לגוש של משהו וממיס אותי בשניות.

זה, לא הפרפרים שכלואים בבטן.