יש לי הרבה מחשבות לאחרונה.
יותר מדי, אם שואלים אותי.
אבל לא שואלים אותי... אז כנראה שזה פשוט הרבה.
בדרך כלל אין לי בעיה עם הרבה מחשבות,
זה ככה מאז שאני זוכרת את עצמי. ואני זוכרת.
אבל לאחרונה אני יותר מוזרה מהרגיל.
תמיד רציתי דברים שאני לא יכולה להשיג.
זה ישן, בנאלי.
עם זה כבר למדתי להתמודד, נראה לי...
(ויצא לי פה חרוז בלי שהתכוונתי, כאילו גם הוא בא לצחוק עליי)
עכשיו יש לי קטע חדש-
לרצות דברים שאני לא באמת רוצה.
והאמת שעוד לא ירדתי לגמרי לסוף דעתי...
האם אני פשוט מפחדת מהעובדה שזה מה שאני רוצה?
או ש... אני עושה כאילו אני רוצה משהו כדי שיהיה לי האומץ לעשות אותו?
בנתיים, אני טובה רק בדיבורים.
כבר אמרו לי את זה הרבה, וזה נכון.
אני חרטטנית-על. אם הייתה תחרות חרטטנים, לא הייתי טורחת אפילו להירשם... זה לא היה מהווה אתגר עבורי.
אז אני אומרת שאני רוצה משהו,
ואז באורח-פלא אני נמצאת בסיטואציה,
ואז- אז אני מתקפלת.
ואני לא אדם שמתקפל, זה העניין.
אז אני לא באמת רוצה את זה?
אבל אני רוצה, באמת!
זה מעצבן לפעמים שהכל תלוי בי.
כלומר, אני אוהבת את זה,
וכמובן שהכל אמור להיות תלוי בי,
ואני גם לא יודעת אחרת,
אבל זה מעצבן. או לפחות ככה נראה לי...
אם זה לא היה תלוי בי,
אם הייתי מקבלת מצב נתון,
בלי לחשוב, בלי לבחור,
בלי יכולת להתקפל...
זה כבר מזמן היה קורה.
ואז לא הייתי צריכה לחשוב על האם מה שאני רוצה זה באמת מה שאני רוצה,
ולא הייתי צריכה לחרטט, בעיקר לעצמי; זהו, קרה, אין דיון שאחרי.
לפני 12 שנים. 16 במאי 2012 בשעה 19:12
