שק איגרוף

נכנסתי למיטה.
מאוד חרמנית, וקצת מתוסכלת.
ואז דיברנו,
והיו עוד כמה דברים בדרך,
ופתאום שאלת אותי:
"את צריכה שאני אגיד לך מה לעשות?"
"כןןןןןןןןןןן!"
"ידעתי שזה מה שתגידי. אבל אני לא מתכוון להקל עלייך ככה..."

ואני, שלפני רגע חשתי הקלה כל כך גדולה, ולא ידעתי איך הגעת בדיוק לזה בלי לקרוא את הפוסט האחרון, פתאום הרגשתי כמו חתול שנתפס מלקק את השמנת. למה שלא תקל עליי באמת? מה רע בחיים קלים?

ואז דיברנו עוד קצת.
ואז נפלט לי: "אני מרגישה יותר למטה לאחרונה".
שיט. אי אפשר להחזיר את זה לבפנים. מאוחר מדי.
"מה אמרת? שאת אוהבת להיות למטה?"
"לא, לא אמרתי אוהבת" (אל תגזים, כן?) "אני פשוט מרגישה ככה..."
"את רוצה לנסות את זה?" שאלת אותי.

הורדתי את הראש,
ועניתי ממש, אבל ממש בשקט,
"כן."