אני מוצאת את עצמי לאחרונה (יומיים זה אחרונה?) קוראת משפטים פעמיים. אפילו שלוש.
כאילו בפעם הראשונה לא השקעתי מספיק, או לא רציתי.
קוראת ספר.
בפעם הראשונה ב-(פאקינג) ארבע השנים האחרונות קוראת ספר.
ספר שהוא לא אסופת מאמרים בכתב עת נושן ומצהיב.
ספר אמיתי כזה, עם עלילה ותיאורים ספרותיים (אוקיי, פשוט מקאברים, אבל תיאורים).
וקוראת כמעט כל משפט פעמיים.
אני מרגישה שאני מפספסת מילים, אבל לעצמי אני אומרת שזה היה משפט ממש טוב, ואני חייבת לעבור עליו שוב. כן כן.
ואז אני מגיעה אל החומר לבחינה.
הבחינה האחרונה.
(אני לא אגיד בחיי, אבל בהחלט האחרונה בתואר הנוכחי)
וכל משפט פעמיים.
טוב, זה הגיוני. פה אני באמת לא מבינה את מה שכתוב, לגיטימי.
ואז אני קוראת משהו אחר. לא מודפס ולא לבחינה, אבל כנראה חשוב לא פחות.
ושוב. כל משפט פעמיים. אפילו שלוש.
מבט על הקיר, ושוב.
רק שפה, פה דווקא רציתי שיהיה כתוב משהו אחר בפעם השנייה.
אולי בשלישית?
