אל תדבר איתי, אין בי מילים.
הפרה אותי באדמה הטובה שלי
הפרה אותי
אל תפריע לי
שמור אותי
שמור אותי שמור עליי
שמור אותי במעגל הסגור שלי
שמור אותי
אל תשבור אותי
את כל השברים תאסוף בידיך
הפרה אותי לישבן שלך
אליך
הפרה אותי
אל תפריע לי
ספר אותי בשורשים החדים שלך
ספר אותי
אל תפרש אותי
[להיפך של שלמה גרוניך, למי שמכיר...]
אל תדבר איתי, אין בי מילים.
איני שום כלום ואיני שום דבר. היה מה שהיה, ישנו מה שישנו, אני כרגע לא רוצה להיות אני. לא רוצה להיות. גם אל תספר לי. לא איכפת לי איפה ולאן וכיצד ומה...
רק תשים לי קצת מוזיקה, תמזוג לי קצת יין, תן לי להתחמם.
תחמם אותי קצת מכל ה'לא כלום' הזה. תן לי לשים בצד לרגע את 'מילא'. הענג אותי באינסוף כאבים.
אסוף אותי אל החום היוקד הזה שבך. שרוף בי מקצבים של האש שממך, הרי כל כך קר לי. האין הזה שמסתובב בי כל כך קר, אני צריכה מעט משהוא. אתה רואה כמה שקר לי?
לא, אין צורך. לא משנה בכלל. אל תשאל אותי. אל תראה אותי. רק תקרר קצת מעצמך עליי. שפוך בי מהכאב החם הזה שלך, תן לי משהוא. קצת דבר. לא משנה מה. רק מספיק כדי לא להיבלע מיד.
רק אל תדבר איתי, מילים אין בי. רק לא כלום קר כקרח. רק מילא ולא משנה. כל השום דברים שבי שאינם ולא כלום.
לא צריך, יקירי. אל תסתכל בי. רק שרוף אותי, שרוף אותי מעט, שאתחמם.
לפני 16 שנים. 4 באוקטובר 2008 בשעה 18:13