אתר חפירות

טיגריס לבן נושף אש על עיניי. כאילו הייתי מתעוררת, אך עודני כאן. בתוך תחושה של 'בלי קרקע' אני נסחפת על פרווה לבנה של פחד פראי.
ערבוב מוזר של שלווה עם אי-נחת, בכל נקבובית של העור, בכל קצה עצבים, בכל צומת מהבהבת של נוירונים. מעין תחושת גירוי במעטפת של המוח. נעים ומעצבן.
בא לי לצרוח ומתחשק לי להתכרבל. הכל באותו הזמן. ומאותה הבחינה.
מעורבב.
טיגריס לבן מניח את כפו עליי וטפריו הנשלפים פוצעים מעיינות ארגמן בבטן התחתונה. אני נחנקת. מחנק שקט של כאב בטוח, שליו, אלים באופן הראשוני.

געגוע.
געגוע ריק. חסר הגיון. געגוע לחשיבה את האפשרות של קרוב-נעים-שליו-שלם-כואב-מפחיד מעורבב. המצאה של אי-נחת, לא יותר.

עינוי הנפש הוא המודעות להמצאה, יחד עם אי היכולת לעמוד בפניה. 'סדוכיזם' מתקדם של הכאבה עצמית בשתי רמות של מודעות.