אתר חפירות

כרגע סיימתי שיטוט וירטואלי קצרצר ב"בלוגוספירה" (לא, לא שלי הביטוי) וכתגובה ל'שיחת נשים' בבלוג של זו שקוראת אותי לפעמים

חשבתי לחלוק:

איזה מזל שביססנו ביחד וללא מאבק את העובדה שהוא אשם תמיד ובהכל לפני שהתחלתי לקחת גלולות.
זה היה ה'מהלך' החכם ביותר שעשיתי בתוך הקשר הלחלוטין לא הגיוני הזה.

כמעט כל יום בא לי לבכות.
כמעט כל יום אני מרגישה לחלוטין מנוכרת וזרה לכל העולם.
מלבד החשק לבכות אין לי שמץ של מושג מה אני מרגישה או האם בכלל אני מרגישה. נהייתי סוג של זומבי מבחינה רגשית.
בנוסף,- אין לי שמץ של מושג מה אני רוצה או לא רוצה.
החשק המיני שלי בקאנטים, שזה כמו בתחתונים אבל אפילו לא מוצץ.


מזל שהכל באשמתו, אחרת הייתי מצליחה לבסוף לריב איתו.

אה, כן. יש לי בחילה כל יום כמעט גם כן.
זה נורמלי, הבחילה?


ועוד מחשבה שעלתה בראשי-
אם עכשיו אני כזו גרועה, אני במקומו לעולם לא הייתי רוצה לראות אחת כמוני בהריון של ממש.