אתר חפירות

אולי יש כאבים כאלו שלא אמורים לעבור אף פעם.
כמו זה של עכשיו.

הייתי אמורה להיות בחודש רביעי עכשיו. אפילו אולי נשואה או קרוב לזה.
ולמרות כל האהבה שלי והרצון והכל, לא רק ששום דבר מזה לא קורה. גם כאילו לא אמור היה לקרות. כאילו מישהוא רק חיכה שאני אכנס לזה כמה שרק אפשר כדי לשבור אותי לגמרי. להשאיר אותי תלויה ככה בחלל העצום הזה של הכאב שלי.
והחוסר. שלו, של האיש. שאני עדיין כל כך מאוהבת בו.
אם רק היה מפסיק להגיד לי שהוא אוהב אותי, למרות שאני יודעת שהוא מתכוון באיזה אופן לא רומנטי זה כל כך אוכל אותי המילים האלו.
אם רק היה מפסיק.
ולא, אני לא מסוגלת שיפסיק, כי עדיין אני כל כך רוצה.
וזה לא כאב שיעבור, או יישכח עם הזמן. מתברר שכשליש מההריונות נגמרים בהפלה בשלב מוקדם. מה אומרים על מערכות יחסים? מה אומרים על השילוב של שני אלו?
או כשהוא קורא לי בשמות חיבה, למרות שאני יודעת שהוא אומר אותן לכל אחת, גם כאלו שהוא מכיר יומיים בקושי. אני יודעת, אבל זה אוכל אותי.
גומר אותי. גורם לי לבכות בכל פעם מחדש.


האם הייתם יכולים להיות ידידים\יזיזים עם מישהוא שעדיין מאוהב בכם? עם מישהוא שהיה לכם הריון איתו וביטלתם חתונה איתו ועדיין מאוהב בכם?
ואפילו אם כן. ואפיילו אם הייתם מוצאים מישהוא כזה שמאוהב בכם ומפנטז עליכם ורק רוצה הרבה יותר איתכם והוא מוכן להיות איתכם ביחסי ידידות יזיזותית גרידא... מה קורה כשהצד הלא מאוהב או לא מעוניין בזוגיות פוגש את האדם שהוא כן מעוניין ביחסים איתו?
מה קורה אז לאותו צד מאוהב שעדיין כל כך רוצה.
ואם אותו צד מאוהב שמתיידד\מתייזז איתכם הוא גם במקרה היה בהריון מכם? ובמקרה ביטלתם חתונה איתו? אתם חושבים שלמרות האי מונוגמיות העקרונית שלכם תוכלו לשמור איתו על קשר כאשר יש בן אדם חדש בלבכם?

בעיניי זה פשוט רעיון טיפשי. זה כאילו היה יכול אולי אפילו לעבוד באיזה יקום הזוי שכזה... אלמלא כל הרגש עדיין.
לא ככה?

אה, והייתי כזאת גיבורה לפני כמה ימים. באתי למסיבה עם חברות שלו, והתנהגתי מה זה יפה, ולא בכיתי בפומבי. לא ממש בכל אופן. והתמודדתי עם זה שהן שואלות -אותי- אם נגמר. ופגשתי את ההריונית בחודש רביעי עם התאומים. ולא עשיתי סרטים בכלל. אפילו לא לעצמי.
אני חושבת שזה שיא מזוכיסטי חדש. נראה אתכן סמרטוטות יקרות מתעלות על זה 😄

ומצאתי את עצמי היום בוכה על הרצפה ורק מתפללת שהכאב הזה יעבור כבר. פלשבק לכאבים הפיזיים של ההפלה. רק ממקום אחר. רגשי נטו.
וכמו שאני לא מאמינה שאי פעם אני אחשוב על האבדן ההוא בלי כאב עצום, אני תוהה אם הכאב על האבדן השני גם הוא לא יעבור אף פעם.
לפחות אני מניחה שאפסיק למצוא את עצמי דופקת אגרופים בקיר ומתמוטטת בבכי על הרצפה מרוב כאב. כמו שזה כבר כמעט לא קורה לגבי האבדן ההוא, למרות שעברו רק חודשיים.
מצד שני היה לפחות משהוא מוחלט שם. וגם זה אחרת.
תארו לעצמכן את העובר שלכן אומר לכן -תשמעי, אני אוהב אותך והכל... אבל לא מתאים לי שתהיי אמא שלי, בואי נישאר ידידים... 😄 תמונה מעניינת.

גאד, דאמן-איט. אובססיה בהתגלמותה. ככה זה מכורים.