סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אתר חפירות

לפני 17 שנים. 14 בדצמבר 2006 בשעה 15:19

ושוב אני קשה להירדמות, מעופפת במשעולי הזיות מרוב עייפות ולא מצליחה להירדם.
החרמנות הזאת, החרמנות הזאת...
מרגישה את ההתפתלויות של החשק עמוק בתוכי, בנימים הדקים ביותר של הריאות, ולגמרי חסרת אונים מולן.
מדי פעם שולחת יד מהססת או מתחככת במצעים הרכים, אך נסוגה מייד.
אני לא רוצה לאונן, לא רוצה לגמור, רוצה רק להתמלא... רק להרגיש בתוכי... אותו. החלל הריק שבי בוער בחיסרון וגעגוע. געגוע כל כך ישן שכבר היה צריך להישכח...

שוכבת על הבטן, לבושה, בתוך התחתונים זין מלאכותי חדור בי. לא, זה לא מרגיע. עדיין אינני מצליחה להירדם.
עדיין לא יכולה להשתחרר מאחיזת החשק הנוראי הזה למגע. ידיי לופתות את הכרית, האגן שלי מתפתל מדי פעם לכאן או לכאן, ואין מנוח, אין רגיעה, אין דבר שימלא אותי אי פעם...

הוא​(שולט) - מאמין שזה ימולא מתי שהו
אי פעם נשמע פסימי מדי
לפני 17 שנים
alexandron - באותו רגע זה מרגיש ככה, בלי שום קשר לעולם שם בחוץ.
לפעמים, אגב, קורים לך חללים שבאמת לא מתמלאים אף פעם. מניסיון. פשוט לומדים לחיות איתם, נצבטים מדי פעם, חושבים לרגע על מה היה אילו, וחיים הלאה.
:-)
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י