המצב בתחתונים.
או כפי שידידי המוכשר במילים היה אומר- 'המצב מוצץ'.
בכניסה לדירה אין אור כבר כמה חודשים. הנורה התפוצצה והותירה את חלק המתכת בבית הנורה בלתי זע. אחת לחודש מאמצים נועזים לחלצו משם מעלים חרס. קלון. ואני תמיד רציתי לחשוב שאיני מאלו שהתברכו בשתי ידיים שמאליות.
הפלורסנט במטבח מסרב להידלק.
בדוש זרם חשמלי (מה שמעלה את התהייה הנצחית- להזמין אינסטלטור או חשמלאי?).
במקרר מולים ושרימפים מופשרים מלפני יומיים (כנראה לא היה רעיון טוב לטעום אותם...).
בחדר השינה ריח צחנה עדין.
שיעור אחרון בלוגיקה לאחר כמה מפוספסים התגלה כאקווריום מרתק והמסקנה היחידה שעלתה ממנו-
לעזאזל עם הילברט.
ציטוט מפי אחד מתלמידי הקורס- 'מה יהיה על חמש מאות שנות ידע אנושי שיורדות לטמיון בשעתיים...?'
יותר מדי שעות ללא שינה, פעם ראשונה ומפתיעה של 'תודה' מפורשת מהמעסיק, ערפל עמום במחשבות וסערה בחוץ.
איןכוח.
הכל משתפר. אופטימיות.
לפני 17 שנים. 28 בינואר 2007 בשעה 21:32