תמיד. תמיד תהיה בשבילי בלתי מוגדר. תמיד תהיה משהוא בשבילי. ולא משנה כמה זמן יעבור, ולא משנה מה יקרה, ולא משנה עם מי אהיה.
תמיד תדע שהייתי מוכנה להיות שלך. לחלוטין. יותר ממה שאפשר לדמיין בכלל. תמיד אדע שרציתי לתת לך. שלא חסכתי מעצמי. תמיד איפשהוא בתוכי אני אצבט כשאדע שאתה עם אחרת. יפה יותר, שקטה יותר, נכונה יותר, סבלנית שלא כמוני. אפילו יותר ממה שרציתי להכיר אותך רציתי שתיקח אותי.
אין לי חזה עגול ומרשים. אין לי עיניים כחולות שמסוגלות לייצר את המבטים הכי מדהימים. אין לי כוס צר כמו של בתולה או ישבן של אצנית. אני מקבלת סימנים כחולים בקלות רבה מדי. אני חושבת מסובך מדי ואומרת מעט מדי. או יותר מדי. מעט מדי יחסית למה שקורה לי בפנים, יותר מדי יחסית למה שבן אדם יכול לסבול להקשיב לו. מבלבל מדי. כל כך חשובות לי המילים שאני לא מצליחה לדייק בפשטות, תמיד זה מבולבל מדי. עכשיו למשל.
אין לי סבלנות. אין לי יכולת להתמסר בלי שיקחו ממני, אותי. אני לא יכולה שלא לנסות להיות מסופקת. אני תמיד רוצה יותר. יותר מדי. יותר ממה שאפשרי. יותר ממה שיש. יותר ממה שנוח לאחרים לידי להבין שאני רוצה.
סוג של שיגעון גדלות.
לפני 17 שנים. 8 בינואר 2007 בשעה 23:50