לפני 17 שנים. 24 בדצמבר 2006 בשעה 19:05
אם לא האיש ההוא בראש כנסיית הקבר הייתי נעלמת.
פשוט הייתי מפסיקה להיות אם לא היה את הצלצול הזה להיאחז בו.
אני מדמיינת אותו שם, אחוז דיבוק, מזיע, מצלצל בפעמונים רק בשבילי.
רק בשבילי ורק בשביל כל אחד בעולם הזה שאינו יכול לחיות יותר.
מכיל בפעולות המאומצות שלו מבלי לחשוב, מבלי לדעת, את כל רסיסי האמון האבוד המפוזרים בינינו, האנשים.