אתר חפירות

אגב, אם מישהוא הוזקר, אני אשמח אם זה אפשרי שיסבירו לי למה ואיך וממה בדיוק.
כי לא היה ברור לי בכלל. יכוליות שלי יש סטנדרטים אחרים להזקרה?



תחושה מוזרה אופפת אותי. אני לא יודעת למה אבל אני כל הזמן מסתכלת לצדדים, חסרת נחת, כאילו מפחדת מהלא נודע. כאילו מריחה מתח באויר.
מפטפטת עם חברה, לא בדיוק מרוכזת, לא מפוקסת היום.
אני נשנקת כשהוא עובר לידי, כאילו לא שם לב אליי. מתיישב על הבר. מה עושה במאורת זימה אחד שלא שותה אלכוהול...?
אני זורקת מבט מדי פעם, עד שבאחת הפעמים אני פוגשת את שלו וברמז נקראת אליו.
אני ניגשת לחוצה מעט, בפנים הכל רך, רך... נמסה מהחיוך שלו.
כשאני מתקרבת הוא לא מסתכל עליי. שניות אחרי אומר לי לשבת לידו. אני מבינה למה הוא מתכוון, אבל לא מאמינה, מגששת על הכסא ליד ומתכננת להתיישב, הוא עוצר אותי, גוער בי. תמיד זה נעשה בטון שהוא חלקית בז חלקית כועס. מעליב בכל אופן.
אבל, אני לא יכולה, יש פה אנשים שמכירים אותי...
מזכיר לי שאין לי רצונות, חוזר על דרישתו ומפרט. אני מהססת, מבוהלת בטירוף, נושמת כבד ומנסה לתפוס את קצות המחשבות המתרוצצות... הוא מסתכל לי ישר בעיניים, באותו מבט שלא משאיר לי ברירה, מחזיק לרגע את הצוואר שלי, מבדר את השיער, עכשיו.
אני על הריצפה לידו, ישבני על עקביי, נשענת באגרופים קפוצים על הרצפה. נקרעת מבפנים מפחד, מהתרגשות, מהבלתי אפשרי, שחור בעיניים. אחרי שניות שאני בסוג של עילפון אני נרגעת מעט, נושמת. מתרכזת בנשימה, נצמדת לרגליו. לא מסתכלת למעלה. אני עם עצמי במקום בו אדוני רצה אותי.
אני מתחילה לשים לב שזורקים אליי מבטים, שמה לב שהוא מחליף מילים עם מישהוא שניגש אליו ועוזב. לא איכפת לי, עכשיו שאני כאן, במקום שלי, שום דבר רע לא יקרה לי. עכשיו הוא דואג לי, רק לו יש רצונות\פחדים\ חששות...

'איזו חמודה, אפשר ללטף את הכלבה שלך?'
אני לא מאמינה! עכשיו אני כן מסתכלת למעלה. מה לעזאזל?!
הוא מרשה, בחיוך מעט מזלזל והזר מתכופף ומעביר יד על ראשי, יורד בליטוף על גבי, ממשש חזה (לא שיש לי הרבה, היי, בטוח שזה בגדר ליטוף?!).
הזר מבקש להשתמש בי. כנראה שהיה לו משהוא טוב להציע בתמורה כי יש הסכמה. הוא קם ואני הולכת אחריהם לחדר צדדי (למה במאורות הזימה האלו תמיד יש חדר צדדי?!) על ארבע, אף אחד לא אמר לי לקום.
הוא מתרחק מעט, נותן לזר להעמיד אותי כרצונו. משלב ידיים, מטה מעט את ראשו, מגחך זלזול. יודע כמה שאני לא רוצה. לא הזר הזה. יודע כמה משפיל אותי הדבר בהתחשב בעובדה שהוא עצמו לא נוגע בי. יודע כמה אני משתוקקת למגע שלו, אבל לא. אין לי רצונות הרי. הוא ישתמש בי כרצונו, איני ראויה למגע שלו עד שאהיה שייכת לו לחלוטין. עד שאהיה לגמרי שלו, כך שיוכל להשתמש בי באותן דרכים אינטימיות יותר.
ועכשיו, הוא נהנה לעמוד מהצד. כאילו לא אכפת לו מה קורה אצלי בפנים, כאילו אני חפץ שלא קורה אצלו כלום בפנים, נחותה, שפלה.
אני מרכינה את ראשי כדי לא לראות את המבט הזה שלו. המבט המשפיל ההוא, כמו אומר 'נכון, מה איכפת לך' על עוד כישלון שלי ולא צוחק איתי הפעם. מרגישה את הזר ההוא, מתמזמז, נוגע בי, בוחן אותי, עושה אילושהן הכנות או טקסים של ניפוח אגו. מפשיט אותי (מה פתאום מפשיטים בן אדם ככה באמצע החיים לאור יום כמעט?!).
אני ערומה, על ארבע, ראשי שמוט בין כתפיי, אני מתרחקת. קופאת. מרימה את הראש ומסתכלת במבט מתגרה בזר. לא ממש מתגרה. מבט קר, קפוא, שאומר שהוא יכול לעשות בי כרצונו, אבל לא יקבל ממני דבר. לא מסתכלת עליך, אם אסתכל עליך עלול לכאוב לי.
הזר מלטף וממזמז אותי קצת, אחר כך חובט בישבני (לעזאזל!! אין לו מושג בכלל כמה כוח הוא מפעיל המניאק הזה?!). הנשימה שלי נעצרת ואני זזה רק טיפה ומחזירה מייד את היישבן אחורה (סעאמק, נשיפה קצרה ומהירה ואז נושמת שוב). מסתכלת עליך. באותו מבט קר. רואה את השינוי. אינך מחייך, אולי כועס מעט, יודע. מכיר את המצב הזה שלי, ראית אותו פעם. הזר אולי לא מבין, מאיפה לו לדעת, ומי יודע בכלל מה הוא חושב לעצמו או למה הוא רגיל. מצליף בי שוב, בחצי השני של הישבן, נדמה שעוד חזק יותר מקודם.
שוב, אני לא מוציאה שום צליל, ראשי רכון.
אולי רק מכמה שהאצבעות שלי הלבינו מהלפיתה במשטח ניתן לאמר עד כמה חזקה הייתה המכה הזאת.
אם ברגעים הקודמים היססת מעט, עכשיו אתה מתקרב בכמה צעדים מהירים, עוצר בתנועתך את ההתרחשות, תופס אותי בסנטר ומושך את ראשי מעלה. רכון מעליי, מחזיק את הסנטר-צוואר שלי, ביד השנייה נוגע בעורף, בצד הפנים, איזה ידיים גדולות יש לך... (זאב ממש). אומר לי שאני שלך. שלא אשכח את זה. שזה רצונך להשתמש בי כך עכשיו, לראות אותי מהצד. אני יוצאת מהקפאון מעט, עונה לך שאני לא יכולה ככה עם אחר. שרק אתה יכול לעשות לי... את כל אותם דברים נפלאים. שרק מהכאב שאתה מעניק לי אני יכולה להנות, רק ההשפלה שאתה עושה בי באופן פרטי נוגעת לי בפנים..
אתה רוכן אליי, קרוב כל כך שהייתי יכולה לנשק אותך, כמעט לוחש לי לדמיין שזה אתה, שאתה נותן לי את זה, אומר כמה מילים רכות ועובר בהדרגה לטון תקיף. מלטף את הראש שלי כשמזכיר לי שאני הכלבה שלך ושאני לא אעשה פוזות, שאני יכולה להיכנס לספייס מצדך (מה זה ספייס שמישהוא יסביר לי אחת ולתמיד!). עוזב אותי, מעביר יד מלטפת לאורך גופי, מחליף כמה מילים שקטות עם הזר ומתרחק. לא ממש, לא כמו קודם, קרוב מספיק לשמוע כל שינוי בנשימה שלי.
אני רכה מהקול שלך, מהמגע שלך. הזר מלטף אותי קצת, ביותר רגש מאשר קודם (או שזה רק נדמה לי), מצליף קלות על ישבני, עובר על הכוס שלי, מגרה אותו, משחק באצבעות בפנים ואני זזה עליו קצת, נעים. לאחר מכן הוא חודר אליי, רק הפשיל את המכנסיים, תחילה לאט, אחר כך מהר, תופס בשערי ומושך אותי כנגדו, מצליף בי שוב ואני נרעדת עליו, אני שם, בעונג שלי, רק חפץ מזויין כלפי חוץ, והכל ריק מבפנים. כשאני פוקחת עיניים ורואה אותך, אתה נראה מעוניין, לא כועס, שוב מעט מאותו מבט מזלזל אבל הפעם רך, הכלבה שלך מרצה. אני גונחת ונאנחת, מרכינה את הראש ומתכנסת- זה עוזר לי להתאפק, הזר מסיים, מלטף אותי מעט ואני מתפתלת תחת ידיו, הכוס שלי בוער ואני מתה לגמור... לא, אין לי רצונות.
הזר מתרחק מגופי, לא מסתכלת בכלל, לא איכפת לי,
מתקרבת אליך ומצמידה את הראש לכף ידך.
שלך
מפחדת לחשוב על