אתר חפירות

מתחת לפני היין, עולם בגווני ארגמן קורץ בועות אוויר מקריות.
יין כמו דם.
אני מציצה בך עולם. מעולם לא הייתי שם.
כמעט כמו אלכוהוליסטים זקנים המקבצים את נסיעת האוטובוס שלהם בצמתים. דופקת על חלונות החולפים, העוצרים לרגעים ספורים בהתאם לכללי המשחק.
דם כמו יין.
בועות מקריות נותרות בי בחולפם של האנשים מהם אני מקבצת לדרכי.
הכל מקרי, מקרי, מקרי. מעולם לא נפגשנו באמת. מתדפקת על חלונות החיים.
חיים כמו יין. נוזל דליל לטבוע בו. מטביעה כאב בחולפים במקרה בצומת של חיים. הכל ארגמן. בועות הרגשה מקריות. אגורות בכוס הנדבות (של זקן אלכוהוליסט לבוש בלויים).
רק- לאן אני נוסעת? איזה קו?
שמישהוא יגיד לי באיזה קו נוסעים!!!
"אבל, יקירתי, לאן רוצה את להגיע?"
שתויה מכדי לזכור?
לאן נוסעים חסרי הבית?