אתר חפירות

"תאונני כשאת מגיעה הביתה. לילה טוב."
מילים כה פשוטות לכאורה. אפילו לא חושבת על זה במהלך הערב. אבל בדרך הביתה אני מבינה פתאום שאני מרטיבה את המכנסיים. ככה, בלי לחשוב על זה בכלל, באופן בלתי מודע הגוף שלי מתכוונן לכל מילה שלו.
אני מתפשטת ומדליקה את המאוורר, צמרמורות נעימות בגוף והידיים כמו נשלחות מעצמן לבצע את המילים הפשוטות האלו. והמעשה פשוט, ונעים, וכל העולם נעלם ממני לרגעים ספורים. אני מתפתלת בתחושות פשוטות ונקיות, אפילו לא התקלחתי לאחר יום העבודה העמוס ובכל זאת אני מרגישה נקייה כעת. לעתים אני מתקרצפת במקלחת כמעט עד דם ולא מרגישה נקייה מספיק, אבל עכשיו אני לא כאן, עכשיו הגוף שלי נקי מהכל מלבד מן הרצייה אותו. בפשטות הגוף שלי נאנח, ואני מרגישה הקלה גדולה. הקלה מהכל, אנחות שמוציאות ממני את כל הרעלים והלחצים של הזמן האחרון, אנחות טהורות של לבדות. אני מרגישה משוחררת מהכל לרגעים ספורים. העולם כולו עזב אותי ואני פשוטה, אצבעות מוכרות מטפלות בפשטות בבקשה אחת קטנה של אדוני ופתאום אני מרגישה שלמה לכמה אנחות.
מתכרבלת כמו חתולה מסופקת. "את חתולה ארסית בלילה וכלבה פואטית בימים" אמר לי פעם מישהוא. צובטת את פטמותיי ומתענגת על החום בו נלחם אוויר המאוורר. נרדמת במתיקות פשוטה. כן, עדיין אני צריכה אותו. בלי קשר לכלום, במנותק מכל דבר אחר, פשוט עושות לי טוב כמה מילים פשוטות שלו.