פסיכה

יום אחד את פסיכה
באה לבקר
אחותה צרת העין,
החלה לדבר:

-אחות קטנה ואהובה
גלי לי אנא את סודך
כחץ צורבת בליבי הלהבה
מי הוא בעלך ובועלך?

-ממ.. מה? הרפי מכך...
כולו נישוק עדנה ורוך
הנני פה וכבר הוכח
לא בידי אותו לראות

-כולו עדנה?! הזהו האדון?!
(מממ... מכאיב לשמוע הדבר...)
מפלצת הוא! או פרי דמיון!
כיצד תדעי? הרי הוא בלילות מוסתר?

-שטויות דיברת, ואיך זה ייתכן?
עכשיו כשאת אומרת זאת, אולי...
האם אגש אליו מבלי הבחן
לחשוף את פני הסוד ודי?


פסיכה התמימה מתאהבת באמור (קופידון), והם ישנים כל לילה בארמון זהב. הוא אוסר עליה לראות את פרצופו, היות ואימו מתנגדת לקשר. אחיותיה מגלות זאת ומקנאות, ומשכנעות אותה לחשוף את סודו ולהרוג אותו. כך הן מקוות לקבל את הארמון.