כבר כמה ימים שאני מטייל עם הרגשה בגרון כאילו שאני לועס גת מקצועי, מן הרגשה מוזרה שאילו איזה גוף זר המצא לו פינה חמה בגרון שלי, תקע יתד והקים התנחלות.
אתמול ההרגשה כבר הפכה לכאב מציק ומהבוקר זה באמת כואב.
כמובן שללכת בבוקר לקופת החולים נשמע היה הגיוני מידי אז שמתי פעמי לחיפה לפגישה עם לקוחה, חייכנית וחביבה רק שאת הבקשה שלי לקפה שחור היא תרגמה לנס בלי חלב ... למה?
מחיפה בקשתי מהרכב שינווט את גלגליו לכיוון בית הורי, אמא נוסעת לשבועיים לחו"ל אז היא צריכה לרכז בשבוע אחד, בשבוע הנוכחי, את כל הנדנודים שתפספס במהלך שהותה בגלות ערבות רוסיה התיכונה.
לאחר ארוחת הצהריים המוקדמת המשפחתית הקטנה בבית הורי, אחי הצעיר פוטר הבוקר מעבודתו אז הנוכחות הייתה כמעט מלאה (אמא קיטרה כל הזמן דברים בסגנון של "חבל שלא הודעתם שאתם באים"), אמא שלי אבחנה אותי במבט אחד, לא כואב לך הגרון יוצאות לך שיניי הבינה כרגיל היא פרשה את חוסר הרצון שלי להתווכח להסכמה ולכן המשיכה ב"לקבוע לך תור אצל וואלה" (DD רופאת השיניים המשפחתית), אמרתי לה שאני מעדיף לחכות עד שבת ולראות אם זה יעבור לבד, יצאתי מהבית ושמתי פעמי לקופת החולים בעיר מגורי.
כמובן שהגעתי בחצי שעה איחור לאחר סגירת המרפאה אבל נדמה היה לי שראיתי שביב של תקווה בשלט שעל יד הדלת שמציין שהמרפאה נפתחת שוב בעוד שעה וחצי, הלכתי הביתה, שרפתי זמן, סיננתי שיחות, ישבתי מול המחשב, מול הטלויזיה וה DVD ולאחר שעה וחצי כשחזרתי למרפאה גליתי שאם הייתי קורא טוב יותר את השלט הייתי מגלה שמחר המרפאה נפתחת אחר הצהריים היום אין טעם לחלות אחר הצהריים.
אז עכשיו אני שוב בבית מתהפך במיטה מצד לצד ללא שום ישועה מהרפואה הקונבציונאלית.
ואסיים במשפט שלימדה אותי אחותי שבקורס חובשות "חייל - אל תצעק חובש כי תמות צרוד"
לפני 17 שנים. 11 ביולי 2007 בשעה 13:23