Deep Diving

לפעמים הדברים הקטנים בחיים הם אלו שנותנים את הטעם האמיתי לחיים.

פעם משהי אמרה לי (בעצם כתבה לי) שכנראה כל אשר עבר עליה בחייה היה הכנה לרגעים אלו שלנו יחד, כל שאני רוצה להגיד לך זה ההרגשה היא הדדית.

Joe Cocker כתב בשירו Something
(http://www.lyrics007.com/Joe%20Cocker%20Lyrics/Something%20Lyrics.html)

Your asking me will my love grow
I don't know, no I don't know
Just stick around and let it show
I don't know, oh I don't know

בדומה אליו,
כל בוקר אני מזכיר לעצמי
עד כמה האהבה שלי אליך גדולה ועצומה,
עד כמה שנינו שברנו יחד את כל שיאי האהבה,
כל בוקר אני שואל את עצמי
האם זה יתכן שהאהבה שלנו עוד תגדל?

כל ערב אני עונה לעצמי מחדש
יתכן גם יתכן,
היום היא גדלה וגם מחר היא תגדל.


תמונה ראשונה,
ביום חמישי נאלצתי לסיים עבודה מעט מאוחר מהצפוי ויצא כך שהגעת לת"א מעט לפני ומכך יצא שמאז שנתתי לה את המפתח לביתי היתה הפעם הראשונה שהשתמשת בו ונכנסת אלי הביתה כשאני לא שם.

כשסוף סוף סיימתי את העבודה והגעתי הביתה מצאתי אותך כבר שוכבת על הספה בסלון כבר אחרי שעברת לטרנינג רואה סרט, "מרגישה בבית".

Deep של פעם היה נכנס מזה ללחץ,
מה זה אומר על הקשר שלנו אם את פתאום מרגישה כל כך בנח אצלי בבית?
Deep של יום חמישי רק חשב לעצמו,
איזה תמונה יפה, טבעית ונכונה.

כאן המקום שלך ברבורה שלי, מלאכית שלי,
כאן את רוצה להיות, כאן אני רוצה אותה.

את יודעת את זה,
אני יודע את זה,
את יודעת שאני יודע את זה,
אני יודע שאת יודעת את זה,
את יודעת שאני יודע שאת יודעת את זה,
אני יודע שאת יודעת שאני יודע את זה.

בערב כשהחזרתי אותך הביתה במשך כל הנסיעה הניחת את ראשך על רגלי,
אני חושב שזאת הפעם הראשונה ש Deep נסע בכביש בין עירוני במהירות של 80 קמ"ש.
(את כמובן לא יודעת ואני כמובן שלא אודה בזה)
פשוט לא רציתי שהנסיעה הזאת תסתיים,
פשוט לא רציתי שההרגשה הזאת תסתיים,

צודק או טועה,
הישיבה הזאת שלנו יחד שאת עם ראשך מונח על ירכי נותנת לי את ההרגשה הכי חזקה ואמיתית של הביחד, של השקט, של הביטחון שלך בי.


תמונה שניה,
ביום שישי נפלתי למשכבי,
הווירוס כנראה שהכניע אותי,
הרופאה בקופת החולים נתנה לי אנטיביוטיקה בגודל של כדורים של סוסים.
(מראש היא גם הזהירה שלאנטיביוטיקה יש השפעות לוואי של הפרעות בכיבה, לפחות בזה היא צדקה).

אחרי שאת שאריות היום העברתי ברביצה מיותרת לגמרי בסלון, בין אם מול סרטים ב DVD ובין אם בשפצורים לקוד שאני עובד עליו בעבודה, בשעות הערב הגיע הטלפון ממך ועימו הישועה, את בדרך.

חישוב מהיר הביא אותי לכך שיש עוד מספר דקות בשביל לסיים את הסגריה ואת הפרק בספר שקראתי (נ.ב. בייבי, גמרתי את הספר, נא לחפש חדש) לפני שאני חייב להתקלח כי אם אני לא הייתי מתקלח לפני שהגעת אחרי יום שלם של רביצה בסלון כנראה שלא היינו מתראים יותר.

מספר דקות אחרי שיצאתי מהמקלחת הופעת בפתח בייתי עם שקיות למכביר.
(היא הכינה אותי מראש שהיא מגיע עם ארוחת ערב, השקיות שהיא הביאה עמה הכילו מרק, פירה וממולאים מעשה ידי אמה וקינוח מוס שוקולד אלוהי מעשי ידי מלאכית)

אם אני חשבתי שאני הרחתי טוב אחרי המקלחת אז כשטמנתי את ראשי בשערך כשחיבקת אותי במפתן בייתי הבנתי עד כמה התגעגעתי לריח הזה, לריח שלך.

לאחר הארוחה העיקרית התיישבנו לראות סרט.
תוך כדי הצפייה בסרט הבאת לנו את הקינוח, התיישבת בין רגלי ואני האכלתי אותך.
לאחר הקינוח נשכבת על הספה מרכינה את ראשך על ירכי ועצמת את עיניך לפרקים, לדקה רואה את הסרט ולדקה נרדמת.
אני חלמתי.
(בייבי, לידע הכללי שלך,
בתמונה הראשונה תיארתי לך, הסברתי לך איזה תחושות מתעוררות בי כשאת מניחה את ראשך בין ירכי,
כשאני מאכיל אותך מתעוררות בי אותן התחושות, אותן הרגשות)

לאחר הסרט את הלכת הביתה לישון,
גם אני רציתי לישון, אבל כבר היה מאוחר מידי.
אני כבר נמצא חודשיים בחלום שלא נגמר,
שאני לא רוצה שיגמר,
שאני מתפלל יום יום שלא יגמר.

נרדמתי בסופו של לילה בוהה בתמונה שלך, תמונה מאילת, תמונה שלך מנשקת אותי.


בייבי,
שלשום בלילה אמרת לי, כתבת לי, שאת מתבטאת טוב יותר ובהתאמה גם מבינה טוב יותר את המילה הכתובה על פני המילה המושמעת.
מקווה שהבנת את הרמז הדק שחבוי בין שורות אלו.

שלך כמו שאת שלי,
Deep.