באנג'י בלי חבל

I'm
הקלות שבה אני מתרגלת לדברים רעים, מעולם לא הייתה נושא לשיחה.
פעם בשיחת הצהריים הדו שבועית שלנו, הרגע הראשון שבו היא קלטה, כמה אני שלה,
היה המקום שבו היא גילתה, שכמוה, אני מסוגלת להסתדר עם האנשים הכי חרא שיש.
זה היתרון והחסרון הכי גדול שיש. את שורדת חרא אנשים, את מצויינת עם חרא אנשים.
רגע אחרי שאת מגלה שהם הדשן הכי טוב להערכה העצמית שלך, את מפסיקה לפרגן לאנשים טובים.
חבל.

I'm there
עשרה מופלאים השאירו אחריהם אחת סקסית שמאירה לי פנים ומזכירה לי, שציוויליזציה, זו בעיקר חברה אנושית. ומוזיקה.
והיום, אחרי הדילמה הקבועה של מה קודם, פיפי או לשטוף ידיים? אני ניגשת אליה ומכניסה את הראשון של גרסאות הכיסוי לדילן.
אני אוהבת גרסאות כיסוי, מחממות אותי.
רגע אחרי, עם שאריות הגראפה דבש וההרינג, הקור מסביב כבר לא ממש מורגש.

I'm not
מחט מלובנת שיושבת לה בחיבור האגן עם הירך ובכל פעם שאת זזה קצת מכיילת את עצמה מחדש לכיוון צפון. אף פעם לא מתרגלים לכאב הזה, הוא גם אף פעם לא ילך.
הוא רושם לי מרשם ללא סבסוד קופ"ח ואומר לי, זה לא באמת טוב, אז רק כשאת מרגישה שזה ממש בלתי אפשרי.
קצת מצחיק לתת לסאדו מזוכיסטית לקבוע לעצמה את גבול הכאב.
ורגע אחרי, כשהתנועה חופשית, את שוכחת.
ארקוקסיה אהובתי.

CZGseissqX8