כשהוא עולה מולי ושואל, 'אז מה הניק שלך בכלוב?'
אני לא מצליחה להמנע מההרמה להנחתה שמונחת לפתחי, ושואלת,
'מה זה הכלוב?'.
הניתוק המיידי של השיחה, גורם לי להבין, שוב, שהכלל לפיו,
מי שיש לו מאסטר בניק זקוק לחיזוקים מהסוג שאין לי את היכולת לספק, לא יופרך בגלגול הנוכחי.
זה קצת כמו לפתוח פרופיל באתר שליטה ולהצהיר שמספיק עם המשחקים.
יש משהו מאד משחרר בתחפושת.
במיוחד כשאת רוקדת ליד המזכירה, שלפני שלושה שבועות הבאת לפיטוריה,
והיא לא ממש מזהה אותך בתוך הפאה הסגולה.
הפריזורה של הפאה גרמה לי, בפעם הראשונה מאז כיתה ב', להצטער שיש לי תלתלים,
אבל, גם להסתפר קצר וגם לעשות פן כל בוקר,
זה יותר מדי לעשר הדקות שיש לי לפני שצריך לתפוס מקום באוטובוס.
אולי, כשימציאו אוטובוסים עם שקע חשמל לפן.
זה קצת קשה להתחתן עם אוהדת ריאל, לגור מול הסנטיאגו ברנביאו ולהיות אוהד של מכבי תל אביב.
ביום חמישי, כשהוא מצא את עצמו מארח תל אביבים ולראשונה העונה, יושב ביציע הצהוב,
הוא הבין, שלא משנה מה, יש אהבות שגם אהבות חדשות לא יכולות למחוק.
לפני 16 שנים. 15 במרץ 2008 בשעה 22:44