באנג'י בלי חבל

היי שקטה, עכשיו הכל בסדר
אפילו המחנק עומד להשתחרר
זה לא הגיהנום ובטח לא גן עדן
זה העולם שיש ואין עולם אחר.

היי שקטה כאילו אין בך דופי
כאילו האוויר נותן לה הגנה
כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי
כאילו מעפר פורחת שושנה.

היי שקטה כמו לא עברת אף פעם
כמו לא היית צרימה בנוף המטופח
כמו ראית כף יד בתוך אגרוף הזעם
כמו אלומת האור הנה מצאה אותך.

היי שקטה, כמה אפשר לשטוח
את הפגיעות מבלי לחשוש מהשפלה
כאילו הפגיעות עצמה היא סוג של כח
כאילו השלווה היא חוף הבהלה.


(מילים: רחל שפירא)


בדרך כלל כשאני לא מוצאת את המילים, אני הולכת לאנשים אחרים.
יש משהו במילים של אחרים ברגע שהן מוצאות בתוכך הד.
חיבור עם מילים של אדם אחר הוא כמו מפגש שמפיק צליל קריסטלי.
חד, מהדהד, צלול
רגע של תקווה.
תקווה, שהבנה היא אפשרית.
שמישהו שם בחוץ יפגוש אותי, יבין אותי והוא בשבילי, יהיה שקוף כמו קריסטל.