לפני 18 שנים. 24 באוקטובר 2006 בשעה 19:43
אידאלוגיה מפרידה אותנו, צער ואבל, מחברים אותנו יחד
אה. וגם הסשן הפומבי של יגאל ולריסה.
להחזיק מטריה, לדבר בסלולרי, לסוע על אופניים, להחליק, להתרומם בנונשלנטיות ולהמשיך
מי אמר שאין גברים מולטיטסקינג?
כשהשיפוצניק מניח את הרצפה עקומה, את מי הוא יכול להאשים?
מה שבטוח, בקצב הזה, לבית החדש שלי, לא יוזמנו רקדנים.
שעה וחצי רעמים וברקים, הפליקר והבסים בקולוסיאום האלוהי מפרסמים את הפתיחה המחודשת, ואז, שלוש דקות של זרזיף דלוח.
שפיכה מוקדמת?
