באנג'י בלי חבל

כל מה שעובר לי בראש זה ארררררררררררר, מהסוג שצורם את הרקות ונועל את השיניים.
האגרופים מתכווצים ולוחצים את הציפורניים שעוד נשארו לי, לתוך האגרוף
הרגליים דוחפות את הקרקע ומחפשות במי לבעוט או לפחות דרך לשקוע לתוך הרצפה
והדרך היחידה להשתיק את הויניל השרוט במוח, היא לדפוק את הראש בקיר.


ויפאסנה, שאנטי, יוגה ושאר טעמי הגלידות נטולות סוכר לא יעזרו לי
אני צריכה קיר לחבר אליו את מפרקי גב היד שלי.
פעם, אחרי פעם, אחרי פעם, אחרי פעם, אחרי פעם, אחרי פעם.
עד שירד דם.