לפני 20 שנים. יום רביעי, 29 בנובמבר 2006 בשעה 17:06
והיום, אחרי נגיסה מתענגת במיוחד על המוסקה שאמא שלחה לי עם אבא לארוחת צהריים
(מאז שבני סלע ברח, היחסים שלי עם הורי הפכו ל-24/7, אבל, זה כבר דיון לפוסט אחר, פולני...)
הבליחה ביחד עם החך העקוץ, גם ההבנה...
אם החלק הטעים יותר היה הבשר, היו פשוט מגישים בשר ברוטב שמן ועגבניות
החצילים, זה מה שנותן את הטעם...
וכשנותנים ביס חמים; חצילים, בשר כבש, רוטב ועגבניה ותפו"א צלויים מלמעלה,
אהחחח.... השפתיים נעצמות לרגע וחיוך של עונג ממלא את העיניים!
בעיקר כי זה עוקץ את הלשון... מעיר אותה, משתק אותה, מענג אותה...
הכאב כתבלין...
נראה לי שמוסקה, זה אוכל בדסמי טהור.
וכן, זו סטיה לאכול משהו שכל כך, כל כך, כל כך, נוטף שמן. היה לי טעים.