לפני 20 שנים. יום רביעי, 6 בדצמבר 2006 בשעה 19:29
ככה, בשקט, בלי נאומי ציונות, בלי שיחות מקדימות, בלי הזמן שאני צריכה להתחמם.
זרק אותי?
בגלל שאמרתי לו לא?!
קמתי, ארזתי, הלכתי.
אפילו לא דגדג לי לרגע, ואני מבעבעת בקלות.
שעתיים אחר כך, שיחת טלפון, מתי את מגיעה מחר?
אז זהו, שאני לא.
אני אתענג מכל נגיסה של הנצחון הקטן והאומלל הזה. כמו שרק פולניה מסוגלת.
יום חופש מחר. ים חופש מחר. בעיקר ים.