באנג'י בלי חבל

אני מודה.
תצליפו בי, תסקלו אותי, תכריחו אותי לזחול על ארבע, תקראו לי כלבה, זה לא יעזור.
אני כאן, במרבית הזמן, בגלל הבלוגים.

הסיטואציות שמתוארות כאן יכולות לאכלס תסריט משובח אה-לה בן אלטון & סטיבן פריי בקומדית מצבים בריטית חושפת ערוה ומבושים ריחניים.

זוג מבוגר וזוג צעיר יושבים להם במסעדה מסוגננת לארוחת ערב מוקדמת.
בין -דארלינג, פס מי דה-פודינג, פליז
ל- וואט א דרטפול ווד'ר, איט איז טודיי

בין לעיסה בפה סגור ולגימת עוד שלוק שקט מהפיינט

אומר הגבר המבוגר -שמעתם על המסיבה של הסוטים האלו במרכז הירידים? אנשים שנהנים להרביץ לנשים!

הגבר הצעיר (קלוז אפ חזיתי, זום אין על הגרוגרת שנדחפת החוצה באקט הבליעה) אומר בשקט -כן, שמענו.

האשה הצעירה בהתלהבות מנפנפת במזלג -שמענו?! אנחנו הולכים!

המבוגרת מוזגת מים ומפנה את תשומת ליבם למזג האויר. שוב.

רגע אחרי, מעיף הגבר המבוגר כאפה על עורפו של הבחור הצעיר -אתה שוב נותן לבת שלי לשגע אותך?

(אושה ואוש, חייבת לציין שאתם סוג של קסם בעיני. מדליק לחלוטין מה שעובר עליכם.)

במקביל, במקום אחר, רוכנת צללית לא ברורה מעל מקלדת בחדר שמואר רק באורו של המסך.
לא ברור אם גבר או אשה, לא ברור מה השעה.
צללית שקווי מתארה הם אור חיוור כחלחל...

כמה ימים אחרי זה, בפוסט שכולו זעם, תוקפת אחת הדמויות הצבעוניות בזעף מקלדת אחרת...
פלגיאט! תננת צנינים היא זיוף!
הכותרות זועקות, הכלוב כמרקחה.
ש. כהן המקורית פותחת פרופיל על מנת לציין שהיא לא תננת!
המלתעות המנוזלות מחקו כל שריד לנוכחותן ומאות מכורים למנה הדו-יומית שלהם נותרים מול עמוד קלוש של עשן המתפזר כשמושיטים לעברו את היד.

סט שלישי.
עזבו סט.
כל פרק ב"הממלכה הקטנה" שעוסק בבנות המאה השמונה עשרה והתשע עשרה, תוך כדי עיסוק מתמיד באהבה
הועתק מכאן.