באנג'י בלי חבל

הפיג'מה שהכי אהבתי כילדה, זו שבזכותה הסכמתי לשכב מבלי לזוז מתחת למכונת הרנטגן בגיל ארבע,
הייתה מורכבת ממכנסיים בצבע בורדו דהוי וחולצה בעלת שרוולים בדיוק באותו הצבע.
על החזית הלבנה הייתה הדפסת ענק של גיבור התרבות שלי באותם ימים; טלפלא.

הוא עשה לי לחייך עם ההנהונים הקפיציים שלו והעיניים הפוזלות.
הוא גם לא דיבר.
גם אני לא דיברתי.
הוא היה מודל הזדהות מושלם.

ההפתעה הראשונה הייתה מענגת כמו זכרון חושי של נוצה על העורף.
מוטי ברכאן! אחד מאותם קולות שהייתי מתמכרת להם כל צהריים בתוכנית 'לבת, לבן, ולכל המתעניין'. אותה תוכנית שגרמה לי לאהוב ספרים ומילאה לי שעות קסומות בעולמות כמו הרוח בערבי הנחל, עליסה בארץ הפלאות, הנסיך הקטן ודוקרב.

ההפתעה השניה, גם היא זכרון חושי, אבל, זכרון חושי של הרגע שבו אתה מגלה על בשרך שבדיחות תפוח הן לא בדיחות מצחיקות. מה יותר נורא מלגלות בתפוח תולעת?
לגלות בתפוח חצי תולעת. כן. בדיוק ככה.

טלפלא תולעת!
גיבור הילדות שלי הוא תולעת ואני לא העליתי בדעתי.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3362579,00.html

מי יודע, מי יודע, איזה מן דברים ילדים אוהבים? אני יודע, אני יודע, מה ילדים אוהבים.

סוכריה עם דובדבן, ודברים טובים. מסטיק כל מני צבעים וגם טופי.
כדורגל כדורסל וארמון של חול. ויואב אוהב את רותי.

מי יודע, מי יודע, אילו סיפורים ילדים אוהבים? אני יודע, אני יודע, אילו סיפורים אוהבים.

על בת מלך ונסיך והגמדים. על קוסם כזה מצחיק וגם טופי.
אגדות וגם שירים והמון תמונות. וטיול לגן חיות.

ה-פ-תעות כאל-ה! בטלפלא!