לפני 19 שנים. יום ראשון, 17 ביוני 2007 בשעה 20:30
דמעה מתנפצת וכלום לא נרטב הכל מצטמצם למשפט במכתב
להתעורר בבוקר ולשנוא את עצמך, בעיה קיומית מתעוררת עכשיו
לשתוק, לעשן, לשתוק הרבה או סתם לומר שטויות, והתקרה מנמיכה, מזכירה – זאת אני.
עד העונג הבא.
© פרלמוטר.
(שבועיים בעיר זרה עם המכשפות לייב בMP3. רק המכשפות לייב ב- MP3...)
\\\
פרס: "אני מאמין שריאל מדריד תגיע לכאן אלופה"
במשך שמונים דקות זה נראה כאילו מישהו שכח להסביר לקאפלו את יחס הנצחונות : נבואות של האיש
ופתאום? האיש וינר.
מי היה מאמין.
\\\
- הי, מחשושה, למה את לא אומרת שלום?
- לא עכשיו. הוא מסתכל.
- בואי הנה, תגידי שלום כמו שצריך.
- עזוב, הוא חושב שאני מספרת לך הכל, עכשיו רק חסר לי שיראה אותנו יחד.
- תגידי, לא יותר פשוט להגיד לי שלום וללכת?
ואללה. צודק.
- שלום.
- וביי
- רגע, מה הוא בדיוק אמר לך הפעם?
- שאם הוא לא היה עוזב הוא היה מפטר אותי.
- אבל, הוא עוזב.
- כן. אני יודעת, אבל, לא היום.
- ומה ענית לו?
- שאם הוא לא היה עוזב הייתי מתפטרת.
- 'פגרת.
ואללה. צודק.