בתוכי קמה אש לנופים אחרים של ירוק ריחני, של כחול טובעני
דמעה מתנפצת וכלום לא נרטב הכל מצטמצם למשפט במכתב
להתעורר בבוקר ולשנוא את עצמך, בעיה קיומית מתעוררת עכשיו
לשתוק, לעשן, לשתוק הרבה או סתם לומר שטויות, והתקרה מנמיכה, מזכירה – זאת אני.
עד העונג הבא.
© פרלמוטר.
(שבועיים בעיר זרה עם המכשפות לייב בMP3. רק המכשפות לייב ב- MP3...)
\\\
פרס: "אני מאמין שריאל מדריד תגיע לכאן אלופה"
במשך שמונים דקות זה נראה כאילו מישהו שכח להסביר לקאפלו את יחס הנצחונות : נבואות של האיש
ופתאום? האיש וינר.
מי היה מאמין.
\\\
- הי, מחשושה, למה את לא אומרת שלום?
- לא עכשיו. הוא מסתכל.
- בואי הנה, תגידי שלום כמו שצריך.
- עזוב, הוא חושב שאני מספרת לך הכל, עכשיו רק חסר לי שיראה אותנו יחד.
- תגידי, לא יותר פשוט להגיד לי שלום וללכת?
ואללה. צודק.
- שלום.
- וביי
- רגע, מה הוא בדיוק אמר לך הפעם?
- שאם הוא לא היה עוזב הוא היה מפטר אותי.
- אבל, הוא עוזב.
- כן. אני יודעת, אבל, לא היום.
- ומה ענית לו?
- שאם הוא לא היה עוזב הייתי מתפטרת.
- 'פגרת.
ואללה. צודק.
לפני 17 שנים. 17 ביוני 2007 בשעה 21:30
