ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

האמן יוצר יופי

אני חוששת שמקומי בעצם במודעות ההכרות אך לעת עתה זה נשמע נוח יותר. מי שבאמת מחפש - יודע בדיוק היכן למצוא
לפני 18 שנים. 3 בנובמבר 2006 בשעה 7:17

פעם חשבתי שהבקרים האלה, של יום שישי, הם הבקרים המוצלחים ביותר בשבוע.
בדרך כלל התעוררתי בחצי עילפון מתוק שהזכיר לי את ליל אמש ,
לאט לאט הייתי יוצאת מהמיטה המלטפת שלי,
מכינה לי קפה בדיוק כמו שאני אוהבת,
מעשנת סיגריה חזקה
מקשיבה ללאונרד כהן
מסתכלת מהחלון על הגינה מחוץ לבית
ונאנחת בכבדות כדי להזכיר לעצמי
שלא יכול להיות יותר טוב מזה.

אבל הימים היפים האלה נמוגו,
הוחלפו בבקרים שטופי זיעה מהסיוטים של הלילה הקודם,
את הקפה אני כבר לא מסוגלת לשתות.
הסיגריות חונקות את ראותי בעוד ערפל בלתי נשלט.
מידי פעם אני מסתכלת החוצה מהחלון ורואה את פיגומי הבניה מול חלוני
וליבי מחסיר עוד פעימה אחת מושלמת.

ואם אי פעם אזכה לחזור לחיי,
אלה שבהם לא היה לי זמן לאכול בין כל המסיבות,המפגשים החברתיים,
המחזות, האופרות,
כל הקופסאות האדומות שזרקתי לפח,
אני מבטיחה לשבת שוב
בטרקלין עסקים בהילטון
שותה קאמפרי עם שתי קוביות של קרח
ולחלום בהקיץ על כמה זה יכל להיות נפלא
אם אלבר קאמי היה מצטרף אלי לשיחה.

אז ללא כל חרטה
וללא כל צל של ספק
אני חוזרת למחילתי,
מתחת האדמה,
להסתתר בין כתלי חדרי
עד הטיול הבא לבית החולים.

zboy{זאתי} - איזו כתיבה מעולה,
נראה לי שאלבר היה יותר משמח לשוחח איתך...
תזכרי שזאת לא אשמתו של הבוקר איך שאת מרגישה,
אלא איך שאת מקבלת אותו...
מאוד קל לנו להעריך את עצמנו כשאנו יושבים בלובי של הילטון עם כוס קאמפרי, עד כדי כך קל עד שלפעמים שוכחים אנו כי ההרגשה הטובה נובעת מההערכה העצמית ולא מעצם אותה ישיבה.
בכל מקרה תודה על כתיבה נפלאה,
מאחל לך להעריך את עצמך גם במקומות הקשים,
לפחות מצורת הכתיבה שלך את בהחלט ראויה לכך,
שבת שלום,
z
לפני 18 שנים
blue castel - אז מה את בלי מנוי זהב איך נגיע אליך
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י