dark city

its been so long since i last ventured here, it kind of makes sense with my last experiance in the scene, my last master being a total dick left a realy bad taste in my mouth and so i ran far away from here, left the secne and didnt look back , i am only here now as its god damn late and i am boerd out of my head the one who makes me happy is on night shift and too busy to talk so here i am
and just wanted to update whoever still remebers me that i am still alive and doing very well indeed.
i dont miss the scene or this place i wont deny that i will never be vanila some thrill u cant find anywhere else but in the gray shades of ones desire and i know where mine lies and i dont have any arguments with it.
and still this scene is not for me not in its orgenized form. i'll peep in every now and again if to pass the time or just to read some of the proze of talented writers or just for the hack of it.
i am happy where i am and wish happiness to all who are still here.
be happy be carefull and be smart bout it.

i'm having a shity al time and was hoping to bitch and rant on my old blog but the damn computer is against me.. so i'll have to make do with this one..
came back from zichron today after fleeing TA on tuesday had to get away was loosing my mind, left my man a 4 page letter and took off. that of course didnt sit to well with him and we had a rough phone talk later that night. we are kinf of not together anymore for all kinds of reasons, and now i'm back "home" as i dont have anywhere else to go just yet. we are going to take a kind of cooling off piriod i'll be home hunting again, for a place of my own again oh fun.. i'm too damn confused now as to know how i really feel, right now all i really want is a big hug and some good crying, cant seem to get those damn tears out, and they are ever present and still not spilling. we hurt eachother in so many ways and i know i feel pretty shitty bout it. i am in such a shitty place with myself now. drowning in shit and cant seem to find my own voice among the screaming voices in my head. i am fighting to find myself and my voice and i know that with him i cant do it now i need to have a place of my own to feel secure in and build myself up from the ruins. almost fucked up a job oppurtunity and just barely maneged to save it. i feel all lost in myself. tyring to direct all that pain into something creative and motiveated. trying to pull through with my teheth and nails. trying not to loose it completely. hoping the new week will help me get some strucher in my life and some forward pulling and hope inertia will help me keep on moving.
he's all smashed on the sofa and as much as i have a need to wake him up to hug me and hold me i cant bring myself to do so as i am afraid we lost something along the way and i'm too scared to reach out to him anymore and i am so damn alone now, my closest and dearest are far away and most likely asleep. i want something of my own, that is only mine. trying not to wallow too much in my own sorrows as i am afraid i wont find my way back.

אחרי שיחה ארוכה וקשה עם האיש הלכנו לישון.. בחוץ כבר הייה אור. אני מנסה לאסוף את השברים ולאחות את עצמי. אני רוצה להצליח רוצה שזה יעבוד. רוצה למצןא את הכוח שלי שוב אני יודעת שהוא שם.
היום עשיתי נקיון סוכות בכל החבילות שסחבתי מבית אמא שעברה דירה וזרקתי המון משקולות מטאפוריות מעברי. אני מקווה שעכשיו עם ההקלה שהן כבר לא פה והסיפוק מבית מסודר יותר ונקי קצת יותר ופחות באלאגן במחסן אני אוכל לפצוח בשבוע יותר פרודקטיבי.
מאחלת לכולנו שבוע מוצלח נעים וטוב לנשמה..

אולי כך נוכל להגיע לאן שהו.. קוראת את הבלוג של "השליטה" ואני מודה שייש בי סוג של קינאה (בריאה אני מקווה) לאהבה שלה עם אהובתה אני רוצה גם..
אני בתוך מקום דביק של תיסכול וחוסר אהדה עצמית רע לי עם עצמי ואיפה שאני נמצאת לא רוצה את כל הפחד הזה שמסרס אותי והיד שלי היא זו שחותכת בי בבשר שמדדממת וצווחת ורוצה קצת שקט ומקום משל עצמי. מפחיד אותי שאמי מוצאת את עצמי במקום הזה שוב אותו מקום מוכר להחריד שבו אני לא אדונית לעצמי שאני תלויה באחר מכיוון ששם תליתי את עצמי
וגם אחרי שהבנתי קצת איך ולמה אני עושה את זה, כשהבנתי שהחוסר אבא הוא זה שמחזק את ידיי הפוצעות בי ובבני זוגי מתוך רצון ילדותי לפיצוי אגואיסטי על מה שאותו אבא לא הייה כדיי לתת.
המקום שבו אני זורקת את האחריות לחיי והחלטותי מן החלון ומבקשת/דורשת מאיש שאיתי שיסדר וידביק מחדש את החתיכות ולא ישכח לאהוב אותי וחס וחלילה לא יכעס כי אני ילדה קטנה ומפונקת שלא יודעת אחרת..ואני שוב פה במקום המחורבן הזה לא יודעת ממש איך לצאת ממנו חסרת סבלנות ולא נעימה, רוצה שנו.. כבר!!

אז נכון אני מחפשת עבודה בנרות ומקווה לטוב, בדרך מזניחה את הבית ויושביו מסתתרת מן העולם בתוך הבועה שלי ומתפלאת שייש מתח בבית.
ובא לי ולא בא לי על האיש, יש ימים שהדברים היחידים שאני רואה הם רק החסרונות שלו ונעשית רגיזה ונוראית חסרת מנוחה ומפנטזת על מקומות אחרים "כאילו" טובים יותר.. אבל אני לא יכולה לעצור הכל פתאום ולהגיד פוס שוברים את הכלים ולא משחקים.. יש נסיבות ומחויביות שצריך למצוא להן פתרונות. יש את בעיית ה"אין לך כסף בשיט!! אחותי תתעוררי!" את לא הולכת לשום מקום חוץ מלרחוב כרגע. קחי אחריות על עצמך וצאי מזה כבר..
יש ימים שאני כל כך עמוק בתוך הרחמים העמיים שבא לי להקיא מעצמי. יש ימים רבים מדיי ששוט ההלקאה העצמית הוא כבר כל כך חלק ממני שאני כבר לר רואה איפה הוא מתחיל והיד שלי נגמרת .
הוא כל כך מוכר ונוח.. מה אני אעשה בלעדיו?

באיזה מקום אני רוצה שהאיש יחזור ופשוט ירביץ לי (הוא מעולם לא עשה זאת ואני מאמינה שלא יעשה גם אם אתחנן) כי אני מרגישה שזה מה שמגיע לי. רוצה סקס ונילי לגמרי איתו רוצה שיחבק וילטף אותי שארגיש אותו קרוב שלא יגיד לי להפסיק לבכות.. יאהב אותי ברכות וקרוב קרוב שינשק אותי ויקח אותי ברכות אח"כ שיבוא הסשן או אחרי הסשן שאז אני באמת רוצה יד רכה
שיחזיק אותי קרוב וילטף אותי עד שכל השדים ירגעו שאני שוב ארגיש בטוחה בו. לא יודעת איך לבקש המילים לא יוצאות לי מהפה.. עוד פעם אותו הפחד. הפחד לאכזב אותו את עצמי שאני לא מי שהוא רואה כשהוא מסתכל עליי.. אני לא רואה אותה עכשיו ואני לא ראיתי אותה כבר לא מעט זמן.
איפה היא האישה הנפלאה שהוא רואה כשהוא מסתכל עליי? לא מוצאת אותה
רק המספריים שאיתן אני גוזרת לעצמי את הכנפיים בבוקר והדם על הידיים שלי והיאוש התיסכול והאכזבה זה כל מה שנשאר לי עכשיו.
כמה קל לנו להכיל את הגועל והפחד התיעוב העצמי הוא כזה מוכר. דווקא הדברים היפים שלנו הם הקשים לקבלה קשים לשמירה וליישום איפה הם איפה אני מסתירה אותם מעצמי באיזו מגירה ואיפה הסתרתי את המפתח לאותה מגירה? למה אני קושרת לעצמי את העיניים ואת הידיים ומונעת מעצמי אושר?
אני יודעת שהכל שם המפתח והמגירה הנכונה הדרך לשם הכל אני יודעת שנמצא שם ועדיין אני לא נותנת לעצמי מנוחה עסוקה בלשפוט ולהיות קשה לעצמי לא משחחרת מילימטר ואז עוד מתלוננת..
אני צריכה ללכת מכות עם עצמי כמו במועדון קרב ולשחרר לעצמי קצת מקום בפנים מקום של שקט של סובלנות ומחילה של אהבה ורכות

נמאס לי מכל האננות המיללולית הזאת.. אני אשמח לתגובות ובטח אהנה לענות את עצמי כשהן לא יגיעו בקצב שאני רוצה.

כן הם שןב פה, לא יודעת איזו יד נעלמת שיחררה אותם מהמרתף שבו לאחרונה הם נראו באמצע ויכוח מהותי איך לחרב לי את החיים עוד קצת?
אז כן אני פה לבד בבית עם ערמה של שדים והרבה תיסכול המזון האהוב עליהם במנות מסחריות. בא לי קצת רעש באוזניים קצת NIN ושאר ירקות אולי פנדורה תבוא לעזרתי, ג'אז זה ממש לא זה כרגע. כמובן שהמחשב לא סוחב ואני נלחמת גם בו עכשיו מרפי ואלוהים צוחקות עלי מלמעלה..
אוף.... קצת פאקינג מוזיקה מה כבר ביקשתי..
אני אשוב עם רעש באוזניים לשיחרור האצבעות וקירוב לבבות בין השדים..

.. של שליחת קורות חיים.. הייתי רוצה שזה יהייה סשן קצת יותר נוקב אבל האיש לא בבית אין לי מושג ת'אמת איפה הוא.. אני לבד בבית עם הכלבה והמקפיא שמצפצף ללא סיבה, מופתעת ולא מופתעת מלמצוא אוזן קשבת אצל בחור שלמד איתי באותו תיכון ומקיבוץ שכן..
למרות שאז לא ממש דיברנו אז שנינו היינו עופות מוזרים כל אחד בנישה שלו..
פה הכרנו שוב ופה יש על מה לדבר עם המרחק של הזמן והמרחק שלי מאותו קיבוץ שאלין לא אחזור יותר.

ערב חג ואני לבד בבית לא יודעת איפה האיש מסתובב ולא בא לי לבדוק. אנחנו עדיין בתקופה סוערת ונדמה שבלתי נגמרת. אני לא זוכרת מתי ישנו יחד ואין בינינו כלום חוץ משיחות קשות ומתח שחלקו נובע מהבועה שסגרתי את עצמי בתוכה. מנסה למנוע מהמערבולת לכרוך אותי בתוכה. עדיין מובטלת ומאוד מתוסכלת גם אישית גם מינית גם בכלל..
רוצה שיעברו כבר החגים האלו רוצה עבודה לא לגמרי מעפנה ורןצה שהלימודים כבר יתחילו..

יש לי כבר רעיון לנושא לקורס קולקצייה יודעת מה אני רוצה לעשות בקורס ויש לי איזה פרוייקט לסיים לפניי תחילת הלימודים
אני אמורה להביא את "כל" התכשיטים שיצרתי בזמן החופש(3 חודשים בערך) ועדיין לא עשיתי כלום ואין לי סיבות רק תירוצים.. מתוסכלת כבר אמרתי?
אז יש לי פרוייקט לגמור השבוע ואני מקווה מאוד שאני אצליח לסיים אותו בזמן לשיעור
לא רוצה להגיע לשיעור בלי כלום..

שוב היאוש העצבים באו לבקר אותי, אני לא ממש מרוצה מאיפה שאני נמצאת ולא מרוצה מהאיש ולא מרוצה.
לא יודעת עדיין אם אלו סימפטומים של הזמן הזה בחודש ושאר ירקות ועד כמה הם באמת מייצגים את המצב הנוכחי. אני בעיקר מעוצבנת ודי נמאס לי מכל הסביבה. בא לי שקט בא לי לבד בלי דין וחשבון לאף אחד חוצ מלעצמי
בא לי עצמאות כושלת ורעב על התלות שאני נמצאת בה כרגע עם המובטלות הכרונית וחוסר המוטיבציה ליצור בא לי שקט רק עם עצמי לבד בא לי לעוף מפה לאמסטרדם לאיזה שבוע שבועיים להזכיר לעצמי כמה קרוב הרחוק הזה נמצא.
אוף..

התערוכה נפתחה היום, קצת התאכזבתי חשבתי שיצג יותר מפריט אחד שלי אבל זה כבר לא משנה אני לא יכולה לשנות את המצב. התערוכה יפיפייה ומומלצת בחום. ויש לי שם טבעת שעשיתי לפרויקט גמר שאני מאד מרוצה ממנה, מקווה לשמוע תגובות ממכם ומאנשים שראו ונמצאים בעמדה של יכולת לתרום ו/או לדחוף קדימה.
בנושא חיפושי העבודה שלי יש סוג של חדש: הייתי היום בראיון עבודה לצומת ספרים ויש לי מחר עוד ראיון בחנות בת"א חוצמזה כנראה שתהייה הצעה שווה מהבוס הקודם שלי בחנות שעבדתי בה בשינקין יש לו נישה שהוא רוצה להפוך לסטודיו ויכול להיות שנוכל להגיע להסדר של חלוקת עבודה בין החנות לסטודיו. אני מחזיקה לעצמי אצבעות.

ביני לבין האיש שוב סוער אני מקווה שנמצא דרך לצאת משם מחוזקים יותר.

התערוכה נפתחת ביום רביעי 27-09-2006 במוזיאון היהלום ברמת גן (במתחם הבורסה)
תהייה פתוחה עד השמיני לנובמבר
פריטים שאני עשיתי יהיו מוצגים ולכל מי שמתעניין/ת מוזמן/ת
למי שלא מכיר מדובר בתערוכה של תכשיטים של בוגרי מכללת "אומנית" מהשנים האחרונות כולל בוגרי השנה שלי .
תבואו יהייה סבבה, הפתיחה ביום רביעי מחמש אחה"צ כדאי לבוא
באמת..

המון זמן לא הייתי פה והמון דברים קרות חלקם טובים יותר חלקם פחות כמו היום,
שהתחיל בשיחה לא נעימה מהבנק ומשם הפכה לשיחה עוד פחות נעימה עם האדון.
שוב פישלתי הייתי חסרת אחריות וגם שיקרתי לו. אני מרגישה לגמרי זבל ובא לי לקבור את עצמי מתחת למרצפות ולא לצאת ימים
אבל זה לא פיתרון בשיט. אני חייבת למצוא עבודה בדחיפות! אני מובטלת כבר חודשיים וחצי ואני לא יודעת כבר מה לעשות נשבר לי מכל הdead end jobs
אני רוצה עבודה במקצוע שאותו למדתי (צורפות) או משהו קרוב לא רוצה יותר עבודות סתם כדי לסגור את החודש שאני אתייאש מהן אחרי חודשיים די כבר..
אני לא ילדונת אני רוצה עבודה של גדולים.. משהו שיספק אותי שיקדם אותי עוד צעד קדימה..
רוצה לקבל צ'אנס מאיזה סטודיו או מפעל ללמוד את העבודה ממי שכבר יודעים אני אתחיל מלמטה ואלמד את כל מה שייש ללמוד יש בי רעב ורצון ומוטיבציה אני לומדת מהר ולא מפחדת מעבודה קשה
רוצה להצליח במה שאני אוהבת
רוצה עבודה טובה!!!
אם יש אי שם במרחבי החלל הוירטואלי הזה איזה מישהו מישהי שיודע עוסק מבין ומוכן לתת לי צ'אנס
צרו קשר

חוץ מזה התערוכת סוף שנה של הבית ספר שלי נפתחת בשבוע הבא במוזיאון היהלום ברמת גן ליד הבורסה וכולם מוזמנים!!
תבואו יהייה סבבה..