אין שום רציונל בחג האהבה, לא הלועזי ולא העברי.
אני לא מאלה שמתעבים חגי אהבה (טוב, אני כן), ואני לא מאלה שמתעבים אותם כי תמיד הם היו מהאחוזים הממורמרים שנותרו לבד בחגים האלה (טוב, אני כן...). פשוט באיזה שהוא מקום אני לא מבינה למה צריך יום ספציפי שבו כולם חייבים להתמרח אחד על השניה/ אחד על השני/ אחת על השניה ולקנות דובונים, בלונים, ושלל אביזרים אדומים ואינפנטיליים שאומרים את שלוש המילים הלועזיות (כי אפילו דובי יתבאס כשכתוב לו אחר כבוד על הבטן "אני אוהב/ת אותך" בעברית) "I Love You". הרי אם אתם אוהבים אין שום סיבה רציונלית, ולו המינימלית שיכולה להתקיים - שתזדקקו ליום ספציפי בשנה (בעצם שניים) שבהם תזכרו להגיד שאתם אוהבים את את השני, או תפנקו מישהו בזר פרחים.
שני הימים האלה (סימליות? או שזה סתם שניים בשנה?) הם רק סמל אחד גדול לחומריות ולשטחיות של רבים מהזוגות שמקיפים אותי ברגעים אלו ממש, וכן מחר. אני לא מבינה את הסימבוליות או הרומנטיות שבדובי אדום, בלון אדום, לב אדום ושלל שטויות אחרות שאנשים מוציאים עליהם כל כך הרבה כסף בשביל להגיד שלוש מילים שלא עולות הרבה כסף להגיד, הן בעצם חינם, ואין להן מחיר אלא אם לא מתכוונים אליהן. ואני לא מאמינה שמי שמוציא הון עתק (מבחינתי גם 20 ש"ח על דובי מכוער תוצרת סין זה הון עתק) על מתנה טיפשית ליום האהבה, ולא בוחל באמצעים חומריים כדי להראות את אהבתו - האהבה שלו היא כנה. זה קיצור דרך, זה דרך עוקפת וקלה להימנע מלהגיד שאתה אוהב מישהו באמת, ולמי שלא באמת אוהב, זה פשוט דרך להגיד את זה מבלי להתכוון.
איך אני אמורה לשמור על הבעה רצינית כשחברה שלי אומרת לי שחבר שלה קנה לה דובי, ואיזה חמוד הוא שקנה לה, וכמה הוא אוהב אותה אם הוא זכר את יום האהבה וקנה לה... - טוב, אני יכולה לשמור על הבעה רצינית, אבל היא תהיה צינית להחריד, ובסיומה אני לבטח אפרוץ בצחוק מתגלגל ואנגב דמעות מצידי עיניי - איך אני אמורה לא לצחוק על הזוגות הפלקטיים האלה?
אני צינית מידי לחגי אהבה מטופשים.
מגדלנה
לפני 17 שנים. 29 ביולי 2007 בשעה 19:23
