ביומיים האחרונים אני עוברת פאזה מדכאת לגבי הדיאטה שלי. אני מרזה נהדר והמידות צונחות משבוע לשבוע, אנשים מחמיאים לי ואני מרגישה טוב לגבי הכל, אבל כל הספורט שאני עושה פשוט לא משתלם, ואני עושה אימון אחת ליום - למרות שעם 2 עבודות ושלל עיסוקים אחרים אני מתקשה למצוא את הזמן ובכל זאת עושה אותו. אני מסתכלת על הגוף שלי ולא מכירה אותו...
החזה שלי מדכא אותי הכי הרבה - כי הוא גדול ולפני 20 קילו עוד היה יפה, עכשיו המראה שלו מזכיר שק נפול, והרופאה שלי מסבירה את זה בכך שרקמת השומן והשריר שהחזיקה אותו פשוט נהרסה מההרזיה שלי אפילו שהיא מבוקרת, היא הסבירה שזה פשוט קורה לחלק מהנשים שבדיאטה ואני אחת מהן. אני כל כך מדוכאת ומתביישת בחזה שלי בגלל זה. אני בת 21 והחזה שלי מזכיר לי אישה זקנה בכל פעם שאני מסתכלת עליו. והבטן שלי, שרזתה ונראית כמו שק שיצא לו האוויר, כל כך רואים שרזיתי, אבל מצד שני, רואים את כל מה שנשאר מההרזיה עד עכשיו.
אני איאלץ לשקול ניתוח בסיום הדיאטה ואני כל כך מפחדת מזה - אין דבר שמפחיד אותי יותר מניתוחים וגופים זרים סיליקוניים בתוך הגוף שלי. הדבר האחרון שבא לי זה שלשארית חיי אצטרך לתחזק שקיק סיליקון בחזה שלי כדי שיראה כמו שהוא אמור היה להיראות ולא כמו שהוא נראה עכשיו, או שעל הבטן שלי תישאר צלקת לא נעימה ומכוערת זכר לימיי השמנים. זה לא הוגן, שאהיה יום אחד רזה, אבל ארגיש מכוערת ומזויפת.
אני לא יודעת מה לעשות...
מגדלנה
לפני 17 שנים. 9 באוגוסט 2007 בשעה 22:24
