יומני מגדלנה

הגעתי לא מזמן הביתה... הייתי כמה ימים בפראג עם חברה. טסנו בלילה שבין שבת לראשון וחזרנו הלילה, ולמרות שאת פראג יצא לי לראות הרבה מאד דרך החלון שהוביל אותנו למלון 5 כוכבים בעיר, לא יצאנו הרבה מהמלון אלא כדי לאכול ארוחת צוהריים וערב ולטייל מעט ברחובות ליד. העיניין הוא שחברה שלי זכתה בחופשה זוגית לפראג, וכיוון שהמלון כלל את כל טיפולי הספא בחינם - לא רצינו לעזוב את המקום לרגע. מסאג'ים, שמנים ארומטיים, טיפולים כאלה ואחרים...
אני מרגישה כאילו מישהו החייה אותי אחרי 3 ימים של פינוקים בלי סוף. היה כל כך מדהים, וכל כך עצוב לחזור לארץ... אבל אני שמחה שהיתה לי ההזדמנות לעשות את זה, כי מי כמוני צריכה היתה חופשה מעצמה.
המיני-חופשה הזו רק עשתה לי חשק לראות את פראג עוד פעם - הייתי הרבה באירופה, אבל כל מה שאומרים על פראג נכון, זו באמת אחת הערים היפות ביותר. אני חייבת לחזור לשם ולבקר בכל רחוב אפשרי בעיר הזו, שנראית כאילו היא מחביאה בתוכה אוצרות במיוחד בשבילי.

באוקטובר הקרוב אני טסה ל-4 ימים לבלגיה לסופ"ש ארוך, בכדי לצפות ולפגוש בלהקות האהובות עליי בפסטיבל מטאל מקומי. נראה שאני טסה די הרבה בזמן האחרון, אבל בהתחשב בזה שבכלל הייתי אמורה לטוס ביולי לאירלנד ל-3 חודשים וזה לא יצא לפועל בסופו של דבר, מגיע לי כמה ימים בחו"ל פה ושם, ואם זה בחינם או מתנת יום הולדת מהמשפחה בגרמניה, מי אני שאתלונן? 😄
אני מחכה בקוצר רוח לפסטיבל. לא הייתי בפסטיבל מטאל מ-2004 ואני מתגעגעת לאווירה המחשמלת והאלימה לא פחות באירועים האלה. אמנם זה פסטיבל קטן בהרבה מ Wacken Open Air שבו הייתי, אבל בפסטיבל הזה - MFVF - אני אצטרך לזגזג בין במה לבמה כדי לא לפספס את כל אחת מהלהקות האהובות עליי.

איזו התרגשות. כמה דברים קורים לי לאחרונה. הטיסות, העבודה החדשה והקשה שמצאתי - מלצרית באולם אירועים... הלהקה שמתקדמת בצעדי ענק לקראת ההקלטות הראשונות שלנו, והיום האירוע החשוב מכל - אני יודעת שלא נפגשתי עם מאסטר זמן רב, ורובכם קראתם למה - אבל אני עודני משויכת לו בכל רמ"ח אבריי ונפשי, והיום אני משויכת למאסטר 5 חודשים בדיוק. אני מתגעגעת אליו מאד, אולי יותר מידי. מחכה להרגיש את הכוח שלו עליי, את המבט שלו חודר לתוך נפשי. ההוויה שלו חסרה לי והמפגשים גם, אבל אני חזקה כדי שאוכל לפגוש אותו שוב כשאני מוכנה לכך נפשית ולא בתקופה שאני עוברת כרגע - יש לי מטרות להשיג ואני אשיג אותן רק אם אמקד את עצמי בעצמי. עדיין קשה לי להאמין שאני משויכת זמן כה רב, אני? זה נראה כאילו זה נלקח מעולם אחר, מייקום מקביל. לא האמנתי שאוכל להתמסר למישהו ולהגשים את הפנטזיות שלי איתו, ואני עושה את זה - אני מגשימה את כל מה שחלמתי עליו ויותר. בהתמסרות והערצה אין קץ למאסטר, גם כשהוא רחוק - ואולי אף יותר כיוון שאני מרגישה צורך עז להוכיח את עצמי דווקא כשהוא לא רואה או יודע מה אני מבצעת ומה לא, ואני מבצעת הכל, כמו שלא ביצעתי מעולם. אני מכריחה את עצמי להחדיר בעצמי מוטיביציה, לא לוותר, לא לנהוג כפי שאני עושה בדר"כ... ומי היה מאמין שתהיה למאסטר כזו השפעה עליי? אני שמרדתי בכל מה שניסו להנחיל לי, שבעטתי במוסכמות ובמרות רק כדי שלא אקח אחריות על המעשים שלי.

תודה מאסטר נערץ.

מגדלנה