לפני 17 שנים. 14 באוקטובר 2007 בשעה 3:20
ישוב אל מול פסנתר, שקוע בבדידותו,
מלטף את הקלידים, משל היו האישה לה הוא כמה,
מביט אל הקיר שמתקלף מרטיבות,
שאיננו יודע אם נוצרה מדמעותיו,
הוא מתגעגע למלודיות שבקעו מגרונה של אחת,
נגוע כמי שחולה אהבה נואשת,
מחכה להשראה שתסדיר את שנתו,
הוא מכה בקלידים בלא רגש,
קורא לה, "מוזה", בתקווה שהיא תבוא,
יודע הוא שלכשהיא תופיע לבסוף,
הוא ינגן לה את סופו של אוגוסט הקרוב,
וזו שתרקוד סביבו במחול עדין,
תרפא את ליבו כפי שעץ נרפא משרף,
ושירתה תתמזג בנגינה שלו לעד
--
בהשראת The End of August, קומפוזיציה מאת Yanni,
ובהשראת ידיד שלי שניגן אותה עבורי (ולא ניגן מעולם בפסנתר לפני):
