יומני מגדלנה

אני מאוננת המון לאחרונה. בבוקר כשאני מתעוררת, ולפני שאני נרדמת - כריטואל שמרגיע אותי לפני היום שלי לאחריו. בדיוק סיימתי לרוץ הבוקר, התקלחתי, והייתי חייבת לאונן במקלחת - אבל לא זה העיניין שמעסיק אותי. חוץ מתקופות יובש שבאות והולכות אני רגילה לאונן אחת ליום לפחות כך שזה רגיל בעיניי. מה שפחות רגיל בעיניי הן הפנטזיות שלי, שכל כולן בדס"מיות כמו שלא היו לי מעולם...

אני לא יודעת מאיפה להתחיל. חלק מהפנטזיות האלה מפחידות אותי, יש בהן משהו מאיים, עצם זה שהגוף שלי, המוח שלי, מסוגל להניב כאלה פנטזיות. וממה שלמדתי על עצמי היטב, פנטזיות הן בשבילי משהו שיש להגשים, אותות שהתת מודע שלי שולח אליי כדי להציב עוד יעד להגשמה, להשגה. חלומות ברי השגה, אין דבר שלא אעשה בשלב זה או אחר, עם מאסטר או עם גברים אחרים כשארצה ואהיה מוכנה לזה - רוב רובן, פנטזיות על גאנג באנג... ואלה שלא, לא 😄 אני יודעת שכרגע אני לא אהיה מסוגלת לעשות דבר כזה... אבל אלוהים, לאיזה גבהים אני מגיעה כשאני חושבת על זה! גברים מכל הסוגים והמינים חודרים אליי, אחורה, קדימה, פה, צד - ואני שוכבת שם, כיסוי לעיניי, כל כולי פעורה, ומקבלת. מקבלת. מקבלת. וזה לא הכל, אם כי זו הפנטזיה השולטת... יש את הפנטזיה האינטימית יותר, שיחדרו לפי, עמוק - וישתינו ישר לתוכי. ואני לא מאמינה מצד אחד על עצמי שאני כותבת ומודה בזה, כי אין דבר שדוחה אותי יותר ממקלחות למיניהם, אבל הנה - זו פנטזיה שלי ואני מוכנה לאמץ אותה... להגשימה? אולי, יום אחד, עם המתאים.

אני רק מחכה לרגע המתאים. והוא יגיע.

מגדלנה