לפני 16 שנים. 27 בפברואר 2008 בשעה 19:15
אתה, שעל ברכיך גדלתי,
באהבתך טופחתי וחונכתי,
בצל שנאתך למדתי מהו כאב,
נותרת זיכרון עמום במעמקי מוחי,
הבאת אותי ואז טרחת,
ממני לקחת, ואותי לרמוס, למגר,
אל הפינה החשוכה בחדרי דחקת,
באיומי סרק שמיאנו להתממש,
היית לי דמות מחנכת,
לאיך לעולם אין עליי להתנהג,
ניקזת רעל מלכות ללבי,
כדי שהטוב בתוכי ייהרס,
נחלת הצלחה ברבות ממזימותיך,
לתפארת גידלת לך שדה-בת,
כלו מלהילחם בך כוחותיי,
אך אני עודני כאן
מגדלנה
