יומני מגדלנה

חורף, רחוב סואן, גשם חזק מתדפק על חלונות הראווה בעוד אנשים מנסים למצוא מחסה ממנו. רק היא הולכת בשלווה תחת הגשם, נותנת לטיפות להיספג בבגדים הפשוטים שלגופה. על אף התנהגותה המשונה ברחוב, מה שוודאי היה מושך את תשומת ליבם של אנשים רבים בדרך כלל - היא אינה מורגשת, אפילו נבלעת במראה הרחוב שעת עת מתרוקן מאנשים הנסים מהגשם. הליכתה השלווה, מקנה לה תחושה כאילו היא מרחפת, כמעט עפה כמה סנטימטרים מעל המדרכה הרטובה. עתה כבר כל גופה רטוב, שיערה נוטף מים ובגדיה ספוגים וכבדים ממי הגשם שמטפטף עליה, אך היא אינה רועדת מקור - למען האמת כל גופה רותח מחום, בוער, כאילו להבות מלחשות ומאכלות את בשרה מבפנים.
איש לא יודע את שעברה לפני כמה דקות בדירת אדונה, ואיש אינו יודע שמתחת לבגדים הספוגים מים עתה את גופה ועורה החיוור כפורצלן שמעולם לא נגעה בו אפילו לא מחט רפואית, מעטרים שישה עגילים המשייכים אותה אליו.

***

היא התדפקה על דלת דירתו של אדונה - נערה הנראית צעירה מגילה, לבושה בג'ינס כהה וסוויט שירט חמים שערה אסוף בזנב סוס לאחור - ממתינה בשקט להיפתחה. "טוב לראות אותך" קול גברי עמוק וחם ליטף את תנוכי אוזניה, חודר לראשה. היא חייכה בנימוס ונכנסה לאחר תנועת יד מורה אל הדירה המחוממת.
"את רוצה לשתות תה? בדיוק הכנתי תערובת אישית ואני חושב שתאהבי אותה" האדון הציע בנימוס. לאחר שנמזגו על ידה שתי כוסות תה היא הניחה אותן על השולחן במרכז החדר והתיישבה על כרית שהונחה מקודם על הרצפה, לצד אדונה שישב בכורסת הטלוויזיה והתרווח בה. ידו נשלחה לגומייה שהחזיקה את שיערה אסוף ופיזרה אותו. השניים ניהלו שיחת חולין נעימה בעוד הם שותים את התה ונרגעים ביחד ממזג האוויר היחסית סוער שהשתולל בחוץ, כאשר הם בדירה החמימה והנעימה מנותקים מכל.
"התפשטי" האדון הצעיר יחסית הורה לה. בתנועה חדה היא התרוממה מהרצפה והורידה את הבגדים מגופה, מקפלת אותם ביעילות לצידה וחוזרת לתנוחה בה נמצאה אך לפני כמה רגעים. "קר לך, כלבלבונת?" הוא שאל בקול מלטף וקירב אליה תנור ספירלות לוהט לאחר שהנהנה לאישור. "לא הייתי רוצה שתצטנני, אני לא צריך אותך חולה" הוא חתם.
הנערה הרגישה את חום התנור בוער בישבנה, ממיס את מעט השערות הקלילות שנותרו על גבה התחתון. היא השתדלה לא לנוע - יודעת שכל חריגה מהתנוחה בה היא נמצאת תוביל לעונש קשה בהרבה מהמצב בו היא סובלת כרגע. "תישארי כך, אני כבר חוזר כלבה" האדון הורה, יוצא מהסלון אל חדר השירותים ונועל אחריו את הדלת. אגלי זיעה עדינים החלו מבצבצים על מצחה, ישבנה ובין ירכיה הצמודות זו לזו בישיבה נזירית משהו. התנור בער בעורה, והיא לא יכלה לעשות דבר בכדי לשפר את המצב, רק להרע אותו.
רחשים קלים נשמעו מכיוון השירותים בעוד היא טבעה בגלי חום מעיקים ומכאיבים.
הדלת נפתחה והאדון שהיה לבוש לפני כמה רגעים יצא עירום כשלידיו כפפות לייטקס סניטריות וקופסת פלסטיק אטומה באחת ובשניה אחז בגאג בפלאג מזונב בינוני, מתחת לבית השחי שלו אחז שוט זנבות וקיין. "את יודעת מה קבענו נכון כלבה?" היא לחשה חרישית "כן אדוני" ונדרשה לענות בקול ברור יותר. "כן אדוני!" היא אמרה נחרצות. הציוד הונח על השולחן לצד כוסות התה הריקות.
"על ארבע, ישבן מורם, ראש מושפל" האדון הורה והנערה ביצעה במהירות. הכרית סולקה מתחת לברכיה והנערה נמצאה עתה בתנוחה המבוקשת לרגלי אדונה. גבה התחתון וישבנה היו עתה אדומים ומיוזעים מהישיבה הממושכת והבלתי אפשרית ליד התנור. "אני לא רוצה לשמוע יללה אחת מעכשיו ועד להודעה חדשה כלבה שלי -" הוא לחש בשלווה "בדיוק כמוך גם אני שונא את הגאג בפיך" והשתתק.
דקה חלפה והישבן שלהט לפני כן החל נרגע מהבערה, קור מקפיא הקפיץ אותה - כמעט גורם לה לצווח מכאב - היא חשה קובית קרח על העור הבוער והכואב. האדון העביר על ישבנה את הקוביה עד שזו נמסה קליל, מותירה שובל מים נוזל מקימורי ישבנה של השפחה. "טוב אני באמת, באמת לא רוצה שתתרגלי לקור הזה" את העור המגורה פילח בכאב שוט הזנבות, פעם אחת, שניה, שלישית, עשירית, כך עוד 3 פעמים ועוד אחת. עם כל הצלפה השפחה מקפצת כאחוזת דיבוק, שוחקת שיניים לא להוציא הגה בעוד הישבן שב להיות אדום ובוער כמקודם.
רטיבות התפשטה בין רגליה, מתערבבת עם הזיעה שהצטברה בין הירכיים הצמודות כמעט דבוקות כבר אחת לשניה. "פסקי רגליים" - השפחה פיסקה - אצבע נשלחה לערוותה המגולחת לבדוק את הרטיבות "יפה כלבה, את מגורה" האדון פסק עובדה. "זחלי לספה, השעני עליה וחזרי לתנוחה כשרגלייך מפוסקות" הנערה התעשתה הוחלה זוחלת לכיוון הספה, מבצעת באופן מושלם את אשר הורה לה.
האדון אחז בפלאג וסידר באצבעותיו את הזנב הארוך שהוצמד לקצהו החיצוני של האביזר. על צידו הפנימי, זה המתעד להיכנס לחור ישבנה של הנערה מרח חומר סיכה - "בספירה שלי כלבה... אחת, שתיים, שלוש" - והחל מחדיר את הפלאג לחור העדין והוורדרד של הנערה. היא התעוותה מהתחושה הזרה של הפלאג בישבן, מנסה לא ליילל מהכאב הזר ולא מוכר המפלח אותה מבפנים. לבסוף הפלאג נכנס פנימה, יושב בצורה מדויקת בחור, כשרק הזנב מעטר את ישבנה מבחוץ. "קשקשי בזנב כלבה, תראי לי כמה את שמחה" הוא חייך לעצמו, מרוצה, כשהנערה התקשתה לעשות זאת אך לבסוף ביצעה את אשר הורה לה. נשימותיה התארכו, התעמקו, עם כל תנועה של הישבן בעודה מקשקשת לבקשתו, עד שלבסוף השתחררה מפיה אנקת כאב לא רצונית.
גאג הולבש באופן אוטומטי על פיה של הנערה, מציף את פיה ריר. "אמרתי לך ל-א ליילל כלבה" האדון התרעם.
שריקה באוויר בישרה את בואו של הקיין, אך שום דבר לא הכין אותה למגע שלו על ישבנה שעתה כבר להט בצורה לא הגיונית. צווחה עמומה נשמעה מפיה החסום בגאג, מובילה לתזכורת כואבת של אדונה להיות בשקט, בצורת הצלפה נוספת מהקיין שאחז בידו.
נוזלים ניגרו מצידי פיה, ומשפתיה התחתונות. הגאג הוסר מפיה, והפלאג נמשך בזהירות החוצה, בעוד האדון החל מזיין את כלבתו הצעירה והמגורה - צובט את ישבנה הסמוק.
זרם לבן נטף מערוותה, כשאדונה גמר בתוכה - מחבק אותה מגבה ונושק לשיערה. "את כלבה טובה עד עכשיו. לכי לנוח, תתקלחי. אני אכין לנו ארוחת צוהריים". היא התרוממה קלושות והילכה לכיוון המקלחת, מלטפת את ישבנה השורף בידיה המיוזעות והקרות. בעודה במקלחת את הבית מילאו ריחות של ביצים, סלט טרי וטוסטים. היא יצאה מהמקלחת ונקראה על ידי אדונה אל המטבח, לאכול עמו. "שבי עמי לשולחן, אני רוצה ליהנות ממך בגובה העיניים" הוא אמר במבט מלא אהבה. מבולבלת, כיוון שעמדה להתיישב לרגליו כהרגלה, היא התיישבה לצידו בשולחן - נהנית עמו מארוחת הצוהריים שהכין עבורם.
"אדוני" היא אזרה אומץ לדבר, "אני אוהבת אותך" היא חייכה. "אני יודע כלבה," הוא השיב "וגם אני אוהב אותך". השניים אכלו ושבו לסלון להמשך הסשן.
האדון הלביש לידיו זוג כפפות חדשות, ופתח את קופסת הפלסטיק המסתורית שהניח מקודם על השולחן. בקופסא נגלו מחטים ועגילים בצורות שונות אשר יועדו לפירסינגים. הנערה נשמה עמוק ולחשה, חנוקה, "אני מוכנה, אדוני, רק אני רוצה שתסביר לי הכל, אם אפשר... בבקשה..." היא התחננה. לאחר הסבר קצר על ההליך שהנערה מתוכננת לעבור, ולאחר שחוטאה המחט הראשונה וכן העגיל - הנערה נשכבה על הספה בסלון ועצמה את עיניה, בתקווה להירגע לקראת החירור הקרוב. האדון חיטא את פטמתה הימנית שלה, והורה לה לנשום סדיר. את הפטמה אחז במכשיר דמוי מלקחיים מחוררות, "אני מכניס את המחט עכשיו" ועשה זאת. צווחה מפוחדת שוחררה לאוויר וקטעה את השקט שהשתרר בדירה רק לפני כמה רגעים. העגיל הוחדר לקשית שחוברה למחט ועגיל ראשון נסתיים. "קחי" הוא הגיש לשפחתו מים קרים. "שתי". היא לגמה מהמים והתכוננה להמשך. פטמתה השניה נוקבה באופן דומה, וכמו כן טבורה, שפתי הכוס שלה, ודגדגנה. סך הכל נעשו בה 6 עגילים אשר סימנו את שייכותה אל אדונה הצעיר והאוהב.
"תודה אדוני" היא אמרה בקול רועד, אחרי שנחה והתעלסה איתו קלות, לפני שעמדה לסגור אחריה את הדלת ולחזור כלעומת שבאה. "לא לשכוח לחטא כמו שאמרתי, כלבתי".