ללא שם

תמר?
מה
תעמדי זקופה.
אני עומדת
לא, את לא עומדת. הצוואר נוטה שלך נוטה קדימה והראש שלך מוטה אחורה, זה מגעיל.
אני מנסה
לא, את לא מנסה. תרימי את הצוואר, תיישרי את הראש. תהיי גאה.
אני נורא משתדלת
תשכחי הכל עכשיו, את זקופה ולא משנה מה.
כן
תזכרי.
כן
לא משנה מה.
כן

היא הולכת סביבי ועיני עוקבות אחריה.

תמר?
מה
מבט קדימה. ורק קדימה.
כן
לא משנה מה.
כן

אני מרגישה את ידה על עורפי ונרעדת. אני כמהה למגע.

והיד יורדת למטה כל כך לאט.

ואני מישירה מבט.

והיד שלה על הפנים שלי פתאום ואני יודעת שזה יגיע

וזה מגיע, מכה חזקה על הישבן ואחריה עוד אחת ועוד אחת.

תמר?
מה
תעמדי זקופה.
אני עומדת
ממש לא.

ידה שוב על עורפי, ושוב מלטפת
ויודרת למטה.
האצבע שלה נוגעת שם, ושם, ושם ואני נרעדת.

ונשארת שם.

את לא זקופה.
אני כן

ושוב מכה חזקה על הישבן. ואני מתאמצת להחזיק, כל כך רוצה לרצות.

את חייבת להיות זקופה תמיד.
ואני זוכרת

וכל תנועה מאז שלי, שלה