ללא שם

בעקבות ספר נחמד שאני קוראת עכשיו, עפות לי בראש מחשבות על מילים, משמעויות וסמלים.
הספר מספר על אישה, עם המון פלאשבקים לילדות שלה.
וחשבתי על הילדות שלי, חשבתי על מילים שידעתי אז ומה הן מסמנות היום.

חשבתי על גיל ההתבגרות. על כיתה ו', ז'. על מבטים במראה.
על ניצנים ראשונים של שיער ערווה.

ערווה.
מילה מוזרה, המתנגנת בלשון בצורה מוזרה.

ערווה, שיער ערווה. מילה מוזרה עם צליל מוזר.

אני זוכרת, ממש במעורפל, את השערה הראשונה שצצה, ואחר כך השניה.
לא רציתי להתבגר, לקחתי פינצטה ותלשתי, ועוד. והשערות באו אחת אחר השניה, ופחדתי.
פחדתי מההתבגרות. תלשתי ותלשתי ואחר כך ויתרתי וצימחתי שיער ערווה לתפארת.

אני זוכרת מילים קטנות כמו פות. ופין. וספרי הדרכה מינית.
פות. פין. מילים כל כך תמימות. כמעט ילדותיות.

לא שלא הייתי מינית. אני זוכרת את עצמי נוגעת בפות שלי (תסלחו לי) מגיל מאוד צעיר, אולי אפילו ארבע. במיטה, לפני השינה, מעבירה אצבע, נוגעת באיבר הבתולי, מרגישה זרמים. וקצת אחר כך, היו הזרמים, והרעידות, עוד לפני שידעתי מה זה אומר.

אבל זה לא סותר את הרתיעה שלי מהתבגרות. פשוט, ביני לבין עצמי, לא היה קשר בין העונג לבין השיער, בין הכוס שלי לבין הצמיחה וההתבגרות של כל הבנים והבנות סביבי בין ההתעגלות של גופי לבין מה שזה מסמן כלפי חוץ.

והחזה שלי נשאר שטוח, כזכר לילדותיות שאולי עדיין שם, מסתתרת.

יום נפלא 😄