ללא שם

אחרי המון ליטופים וחיבוקים וכל הפוצי מוצי שהתרגלתי אליו כל כך ואחרי נשיקה ארוכה ארוכה, אמרת לי שאת רוצה לקחת אותי הפעם שם, במקום אחר, במקום אסור, ושאלתי מה זאת אומרת.
מה זאת אומרת. כל כך תמימה ובתולית הייתי, אחרי כל כך הרבה נישואין. מקום אסור, אמרת לי וחייכת ושוב נישקת נשיקה ארוכה, שהנשימה פרחה לי. מה זאת אומרת אסור. ולמה נדמה לי שאת מתרגשת. למה נדמה לי שהנשימה שלך נעשתה מהירה.
מעל שלוש שנים חלפו ואני זוכרת כמעט כל תנועה וכל פרט. ואמרת לי שאני חייבת לזכור, כי לא תהיה עוד הפעם הראשונה ואני חייבת להיות מרוכזת.

כיסית את עיניי, והפעם במטפחת רחבה. והולכת אותי. ולא ידעתי לאן.
ומפעם, עזבת את ידי ואמרת לי להמשיך ללכת, חסומת עיניים, והרגשתי אבודה מגששת בידיי, עד שאת שוב לצידי, לוקחת את ידי, מונעת ממני התנגשות עם רהיט או עם קיר. שוב נישקת אותי נשיקה ארוכה, ולקחת את שתי ידיי אל מאחורי גבי, והמשכת ללטף אותן. הרגשתי את הרצועות הרכות עוטפות את פרקי ידיי וידעתי שאני שוב חסרת אונים, ידיי אינן לי לתועלת עוד. אינן יכולות לגשש את הבית בזמן שאת מוליכה אותי סביב, עוזבת אותי לפרקים, מלמדת אותי לבטוח בך, מחפשת את "המקום האסור".

כמה תמימה הייתי.

מקום אסור.

מרגע לרגע אני בטחתי בך יותר, מרגע לרגע כבר לא היה אכפת לי שאני עיוורת וחסרת אונים, בדירה, מסתובבת, על נעלי העקב הגבוהות, מרגישה את נשימתך על צווארי, את נשיקותייך העדינות, את ידייך מרפרפות על כל גופי ההולך ובוער.

מקום אסור.

עמדתי, אחזת אותי במותניי, והשענת אותי קדימה והרגשתי איך ראשי וכתפיי צמודות לקיר קר, כשרגליי מתוחות על נעלי העקב הגבוהות וישבני מזדקר קדימה ממתינה ולא יודע למה.

שחררי, תמר, שחררי לגמרי, לחשת באוזני וכשהרגשתי את האצבע שלך שם, מאחור, קפצתי.

שחררי, לחשת עוד ואמרתי שאני לא אוהבת.
שחררי, והרגשתי אותך מתעסקת. וקרם קר שם, וכל גופי רעד.

בכיתי.

מעולם לא חשבתי שארד כל כך נמוך, לחשתי והיא נישקה את דמעותיי.

מעולם לא חשבתי, והיא רק אמרה: "שחררי" וכולי מכווצת, לחיי מרוחה על הקיר הקר ואני עומדת בקושי על רגליי. מרגישה את הבחילה עולה ומתגברת.

ידיה ליטפו אותי בכל מקום, הציתו שוב את התשוקה. שכבתה פתאום. בפטמות הרגישות, באיבר המין, בערתי שוב ותוך כדי, ידה עם הקרם הקר מאחור, מלטפת בסיבובים מסביב ועוצרת על.

שחררי, אמרה ונשמתי עמוק. תעשי כאילו שאת מנסה להוציא וניסיתי, ופתאום הרגשתי משהו קר פולש, קר ודק, קר ומתרחב, קר ומרחיב אותי, ונשמתי מהר ושחררתי וזה כאילו ליטף אותי מבפנים, בזמן שידה שוב במפשעתי מלטפת ופיה על אוזני, שחררי. ופתאום זה היה רחב מדי ושחררתי צעקת כאב ופתאום זה נבלע בתוכי ולא היה עוד כאב, רק לחץ מוזר, גוף זר, חסומה, מרגישה לחץ מבפנים, לחץ מבחוץ וליבי דפק במהירות מטורפת.

התכווצתי והרגשתי את ישבני מגיב בהתכווצות התכווצתי ופתאום גל כאב, ונרגע, ועם כל התכווצות של גל של עונג מקדימה היה גל של כאב, שהולך ומתפוגג, מאחור. פי נפער כשכף ידה כיסתה את ישבני מאחור, ידה ליטפה אותי מקדימה ופיה על אוזני, שחררי ושחררתי ושחררתי עד שלא יכולתי יותר והרגשתי פיצוץ. והמון גלים של עונג וכאב, האחד מזין את השני.

היא לקחה את ידי.
והוליכה אותי בדירה.
ואני חסומה על ידי הגוף הזר. עיוורת. מרגישה מנוקבת.

היא הוליכה אותי למקלחת, ואמרה לי לכרוע, ואמרה לי לשחרר הכי הרבה בעולם, שלא יכאב ונעלמה.
כל פעם היה כך, עם תחושה אחרת, עם לחץ אחר, עם בכי ודמעות והתכווצויות וגניחות של הנאה וכאב.

חלפו שבועות עד שנתנה לי לראות את מה שהיה בתוכי שקיבלתי ונשארתי פקוחת עיניים. כי לא הייתי מסוגלת לחוות את עצמי.

פשוט לא הייתי מסוגלת.