רוצה שתכה אותי בידיים חשופות, כשאני מונחת על ברכייך וישבני זקור כלפי מעלה, פניי כלפי מטה, אפי קבור בספה. תרים את חצאיתי כלפי מעלה ולא תחשוף אף טפח יותר, רק את לחיי הלבנבנות, ותכה אותי חזק וללא רחמים, ביד פרוסה וחשופה. כהכנה, לקראת חולשתי, כהכנה לקראת כניעה מוחלטת, לביטול רצון, למצב פגיע.
באדמדמותי, תמשיך ותהפוך אותי, אני חשופה לפניך, ובניגוד מוחלט, תפנק אותי. ידיך פתאום רכות, מלטפות, יודעות אותי. ידייך פולשות, אתה מרים גם את חולצתי, גם שם אתה נוגע, מרגיע, מפנק, מגרה. עיניי בתקרה, עיניי בך, בחיוך שלך, גופי מתחמם ומתחמם. ואני רוצה אותך. ואני לוחשת, "רוצה אותך"...
אך זה כמו סימן להיפוך מוחלט כי בידיים גסות אתה מפסק אותי עכשיו, בידיים גסות אתה צובט את פטמותיי, יד גסה נכנסת לפי ואני מוצצת ומוצצת את אצבעותיך, כשאתה מתחיל להכות אותי שם, סביב איבר המין. תחילה בטפיחות חלשות, שהולכות ומתחזקות, הולכות ומתקרבות לנקודה, עד שקשה לי לסבול.
ידך הגסה נכנסת כעת לשם, בתנועה חדה. שתי אצבעות בתוכי, ועוד אצבע מאחור, בשלוש אצבעות אתה מזיין אותי בשני החורים שלי אגודל נוגע לא נוגע בדגדגן שלי, ואני, כמו מופקרת, מתאימה את עצמי לתנועותיך, רוצה לספוג עוד ועוד.
אך ידך השנייה יוצאת מפי ואתה מתחיל לסתור על לחיי. בעוצמה, בכוח, כמו שסותרים לילדה קטנה שעשתה את הלא ייעשה, שאין עליו מחילה.
אתה ממשיך לזיין אותי שם, ממשיך לאונן לי, ממשיך לענג אותי ובו זמנית אני מופקרת, מוכה, כואבת.
כשם שהתחיל, כך הסתיים כי משום מקום הופיעו להן רצועות קשירה, וידיי קשורות פתאום מאחור. בחוזקה. אני יושבת על הספה חסרת אונים, ואתה מוציא את הזין שלך, עומד מולי ומאונן מול פניי. אני לא מעיזה לבקש, לא מעיזה להתחנן, רק רוצה אותך בתוכי. ואתה מזיין את הפה שלי כמו שאתה אוהב (וכמו שאני שונאת). ובין לבין מכה אותי, סותר לי. ממשיך ולא מפסיק גם כשאני מתחילה לרעוד, מיבבת, זולגת דמעות, ורוצה, כל כך רוצה.
אבל אתה מתרחק. וגומר עלי. על כולי. ואני מנסה להגיע, מנסה לקבל, לטעום, לבלוע, אבל לא. פני מכוסות, שיערי, חזי זולגים את טיפות הזרע שלך מעורבבות בדמעותיי ואני רק מגששת, מחפשת אותך, יושבת זקופה ונדהמת.
לפני 14 שנים. 17 במרץ 2010 בשעה 7:31