ללא שם

אתה לומד להכיר אותי, את מגרעותיי, את חולשותיי, את רצונותיי ואתה מנצל אותן אחת לאחת. מנצל ללא רחמים, ללא חמלה, אבל עם המון רכות.
אני כספר פתוח לפניך.
אתה יודע את בושותיי, וכיצד הן מרטיטות אותי, אתה מכיר את גבולותיי, ונהנה למתוח אותם.
ואני לידך.
למרגלותיך.
לצידך ותחתיך.
עירומה, לבושה, מטופחת או מוזנחת, מבושמת או רגילה, אבל תמיד מאוד מינית. תמיד מיוחמת. תמיד חלשה וזקוקה להגנה, רוטטת למגע אצבעותיך, קופצת למשמע קולך.
גופי וכל אשר עליו שלך ונתון להחלטתך, ואני נמוכה ומושפלת, נמוכה וגאה. נמוכה ורוצה להיות ... עוד יותר נמוכה, עוד יותר מינית, עוד יותר מגורה, עוד יותר זנותית ומחורמנת.
וכל רעיון חדש שלך מפלח בי, כי אנחנו עוברים את הקצה. עד אשר אני מתרגלת, ושוב מגיע עוד רעיון ועוד אחד.

ובארוחת הבוקר, אני כבר יודעת. תבוא ההפתעה.