ללא שם

אני נישאת על כפיים, אל מסיבה, אל אנשים.
בשיער אסוף, ילדותי, ושרשרת, חולצת כתפיות על קצה ישבני, עקבים.
ואתה, שכל כך מכיר אותי, מלטף את שיערי, לוחש לי ...
ואת, שכל כך מכירה אותי, מעבירה יד בין ירכיי ... נותנת בי מילים.
ושלושתינו שם, ואני, חשופה וטהורה.

מתרגשת, כן, למה לא? תמיד אני מתרגשת.

שתי אמות ידיי נקשרות מאחורי גבי, עיניי מחפשות עיניים. שדיים, מפשעות.

ואני רוצה, כל כך רוצה להתרומם, להגיע למחוז חפצי, אל האורגזמה המיוחלת, לפעום בין כל האנשים הזרים האלה, לצעוק, לגנוח, להיות חשופה עד קצה השורשים של קצות העצבים החשופים שלי.

מונחת על רגליי, והולכת.
ואתה נוגע בי. מעביר יד עלי הפועמת.
ואת נוגעת בי דרך החולצה בשיא הרגישות של פטמותיי.
וזה לא קורה.

אני נמזגת כוס יין וממשיכה לרחף. להיות, לחוות. אש בוערת בתוכי.
ומתחילה לאבד שליטה.
להגיד מילים שלא מתאימות לי. למהוגנות הלכאורה.
לעשות מעשים שלא מתאימים.

מחככת מפשעה, מחככת פטמות. בידיים קשורות לאחור, מחפשת את הגירוי שיביא אותי.

ואת ניגשת אלי, ומכניסה יד לפי.
והולכת ואני אחרייך, אחרי פי המחזיק בידך. ואת מזיינת את פי תוך כדי הליכה.

ואתה מרים את חולצתי וחושף את העירום שלי מול כולם. ואצבע מלטפת, ונשמתי נעתקת.

ושניכים מתחילים לזיין אותי. באצבעות.
אנשים במעגל.

פי פעור ואני מתחננת, למגע יותר. אבל לא היום.

היום רק מרחפת על כנפי נשרים.

הולכת בתלבושת תמימה. טיפה חשופה.
ידיי מאחור.
במסיבה ללא מין.

ומתחככת במסעדים.