הקלות הבלתי נסבלת של הטימטום

היא מושחת את ציפורניה הקצרות בלק אדום בוהק. חשוב להיראות מטופחת, לפחות למראית עין. את השומן אי אפשר להסתיר, אז היא מנסה למשוך את תשומת הלב לפרטים אחרים.
זה לא שהיא אוהבת אותם כל כך צעירים ובלתי מנוסים. למעשה, רוב הזמן היא היתה מעדיפה פשוט חיבוק. רק להניח את הראש על חזה גברי, אבל אחד אמיתי, לא כזה ששייך למשחקים הכביכול אפלים. אבל היא יודעת שאין אחד כזה ולא יהיה אחד כזה, כי אלה בכלל לא יעיפו לכיוונה מבט.
היא מנערת את ראשה, שיערה הבלתי חפוף דבוק לקרקפתה, מנסה לא לחשוב על זה.
בפרופיל שלה היא מכנה את מבנה גופה "נשי". היא חשבה ארוכות איך לרכך את עובדת היותה כה שמנה, מודעת לכוח ההרתעה של המילה הזו, לכמה סלידה, רתיעה וזלזול קיימים בה.
היא גם הוסיפה מיני משפטים בצבעים שונים, שמעידים על היותה אשה חזקה ומובילה בכל תחומי החיים, משמיטה אגב כך את מצבה הכלכלי הקשה שנובע מעצלותה, ואת העובדה שהיא מצליחה להתקיים רק הודות לרחמיו של הגרוש שלה, שמזרים לה כספים מדי פעם.
היא מרגישה מוחמאת ובעלת ביטחון כשהיא מקבלת מסרים מגברים צעירים, כמעט ילדים, שמתחננים לשרת אותה, מודעת עד כאב לעובדה המצערת, שרבים מהם יירתעו ממנה כשיראו אותה פנים אל פנים. אבל היא לא תיתן לזה לעצור אותה. החיים התאכזרו אליה ולה יש משימה - לנצל את הגברים האלה כמו שניצלו אותה פעם. כולם בני זונות, אז כולם ישלמו.
היא בכלל לא בודקת בפרופילים שלהם, לא אכפת לה אם הוא אינטיליגנטי או נחמד. כבר במסר הראשון היא שואלת אותו כמה היה מוכן לשלם תמורת הזכות ללקק את עקבי מגפיה. לפי התשובות ידעה למי כדאי לענות ולמי לא.
היא יודעת בדיוק איך ייראה כל מפגש, היא כבר עושה את זה שנים. היא כבר למדה שהביקוש גדול מההיצע, ושימשיכו להתפשר עליה, גם אם הם יצאו מהמפגש איתה ריקניים, כואבים ומנוצלים כספית.
היא מדדה על עקביה הכמעט נמחצים תחת כובד משקלה ומאפילה את החדר הטחוב והמיושן.
בקרוב יגיע האפס החדש.