לפני 17 שנים. 3 בינואר 2007 בשעה 5:20
ביום של השלג גנבו לי את הרכב .. לא, הוא לא מבוטח. ולמה שיהיה ?
מי בכלל מבטח רכבים של 10000 שקלים? אז מה עושה בן אדם בלי רגליים פיתאום?
איזה מזל שיש לי חברים, שלושה טלפונים להפעיל את החבורה , כן, צריכה עזרה . לא קורה לי הרבה בחיים אבל... חצי שעה אחרי חבר טוב שלי פה עם הטנדר שעובר לשימוש שלי לימים הקרובים, דבר ראשון שיהיה עם מה להתנייד , והוא? מסתדר..
ביום ראשון גשם מטורף , החלטתי ,אין לי כוח לחפש רכב עכשיו וגם לו את הכסף זמין לרכוש אחד אחר,שוכרת רכב לחודש - לזה חבר אחר דאג. ביום ראשון עדיין עם הטנדר, אוספת את הילדים וחייבים להגיע דחוף לטכס אזכרה של אבא שלי -אנחנו חוגגים לו 30 שנה למותו. האמת.. יותר עבור אמא שלי מן מתנת פרידה , גם היא כבר לא ממש ילדה קטנה .אז כן.. גשם סוחף ו..פנצ'ר , הצמיג מת . אני מביטה לשמיים ומקללת , הגורים שלי ברכב מישתוללים ואני לא מצליחה לחלץ את הצמיג ממתחת לרכב , המנגנון הדפוק ניתקע, שוכבת על הכביש מתחת לטנדר נחלים של מים זורמים לי לישבן לגב ולשיער.
{במונסונים כשניתקעתי לפחות היה חם}. חייבת כלי עבודה , טלפון נוסף לחבר מעמק האלה , 10 דקות וארגז כלים איתי , הידיים שלי בצבע סגול עמוק אני ספוגה כולי במים וחתוכה עמוקות מהבורג שניסיתי לשחרר ביד , הוא מוציא ניילון נישכב על הכביש וביחד מחלצים את הצמיג . משם 7 דקות ואני שוב בדרכים. אחותי מתקשרת מודאגת.." כולם מחכים לכם".שוב אני בחדר השינה שלה , מחליפה בגדים ועומדות לי דמעות בעיניים, לפעמים בא לי פשוט להגיד שלא יכולה יותר, בפעם האחרונה שבכיתי היה בגיל 40 אצלה בחדר השינה ביום ההולדת שלי ,כשהבנתי שאני חיה עם איש שעושה לי רע ,ואני לא מוכנה להיות שם יותר. יש מראה גדולה שם בחדר, אני רואה אותי , רטובה , אומללה , קפואה מקור מדממת ומכוסה בבוץ ואז פשוט מצחיק אותי לחשוב שככה ניראית אישה בת 42 ואמא לשלושה . ביום שני יוצאת לי מהשכרת הרכבים , רכב חדיש , אוטומט עם חימום ורדיו דיסק, נוסעת לאסוף את הילדים, לאמא תמיד יש הפתעות , טרנסים מטורפים ברכב, נסיעה בכיף ואני אומרת להם:"תיראו איזה מזל שגנבו לנו את הרכב .."
