הגוף מלמד את הנפש

בדיוק היום לפני 7 שנים התחתנתי .
בעוד שלושה חודשים זה כבר שנתיים מאז שניפרדתי..
שלושה ילדים
חודשיים טורקיה ,חודשיים ועוד שנה בהודו,שבועיים אירופה ועוד כמה טיולים קטנים.
סגרתי מפעל חיים שהיה לי ,
התרסק לי הביטחון העצמי
הלכתי לאיבוד בתוך עולם עצוב וחשוך שהיה לו, כמעט שהפכתי לאדם עצוב בעצמי .
נעשיתי אמא עם ניסיון ,הבנתי שאין רישיון להורות לאף אחד .
חזר לי החיוך , חזר לי האופק, הביטחון העצמי שלי חטף שיקום
מה שעוד לא הצלחתי זה להתגבר על תחושת הכישלון ...לא הצלחתי בזוגיות .

לילה שלם בהמלטה , לא.. לא אני , הכלבה שלי המליטה במהלך הלילה שמונה גורים.
הראשון הומלט על המיטה של בני הקטן ולהמשך היא הועברה אלי אל מתחת לשולחן העבודה . הילדים מ-5 בבוקר באטרף של ריגוש ואהבה, חוץ מהמלטה של האוגרים פעמיים אלו הגורים הראשונים בעצם שהם יכולים להיות שותפים ממש להורות .
מדהים איך הם דואגים, מלאים אהבה אליהם,לומדים איך להחזיק ,מה התוכניות לעתיד..
מחזיקים בעדינות מופלאה על הידיים,מלטפים את הכלבה הגדולה מפנקים עם כל הנשמה .איזה משפטים עפים פה באויר..של אהבה ללא גבולות .כבר הודיעו לי שכולם ממשיכים לגור איתנו לנצח נצחים כי לא יכול להיות שנימסור את הילדים שלנו, אני כבר רואה מה צפוי לי בתוך כמה שבועות ...בינתיים , שיהנו !
וגם אני נהנית לי פה מההתרגשות העצומה והמשפחה שגדלה .

ההאבקות יוצאת לדרך, המטרה הסופית ... הכנעה , הכנעה סופית , לא פחות! זה אומר שהמפגש הוא חד פעמי ,אבל עד הקצה ,השולט האמיתי יתגלה .
כללים.. הכל מותר, מנטאלי , כאב ,פיתוי וגירוי מוחי .
איך בוחנים ניצחון? הראשון שגומר מפסיד !
כל אחד מקבל סיבוב התחלה לנהל עם זמן מוקצב 10 דקות בלבד ואז תורו של השני .
הכל פתוח, מותר לשאול הכל , לעשות הכל, מי שאומר 3 פעמים את מילת הביטחון מפסיד .
זמן כללי לתחרות -100 דקות .

כלל אחרון -מי שרוצה להכנע חייב להודיע לפני , וזה, כדי שהכניעה לפחות תהיה מתוקה .

אני מביטה לך בעיניים , מחפשת לראות את הנשמה שלך שם, להבין... את כל כך יקרה לי אישה ,איך אפשר בכלל לעמוד מהצד כשכואב לך?
אבל הכאב הזה הוא העונג שלך , אני רואה איך מתחלף המבט שלך מרגע ספיגת המכה לסוג של עונג מופלא, אני רואה איך הוא מצליף בך, חזק, כואב , בכל כך הרבה אהבה ורגש, יודע בדיוק איך לעשות לך טוב , איך להביא אותך לגמירה .
ואצלי הגוף משתולל , האינסטינקטים שלי בוערים לצאת להגנתך , לשמור שלא יכאב לך , שאף אחד לא יפגע בך, אני מרגישה שאני מתוחה כמו לפני קרב.
הדום ההיסטורי שלי מחזיק אותי מאחור כדי שלא אעשה טעות ולא אשסף את הגרון למי שבכלל עושה לך טוב [האיש יודע מה עובר אצלי עכשיו בפנים].
הבנתי... באמת הבנתי, כי ראיתי על הפנים שלך איך הכאב וההנאה מיתחברים, מיתחבקים,מיתערבבים , איך הכאב והעונג חיים אצלך ביחד , ראיתי על הפנים שלו כשהוא מצליף ומכאיב לך כל כך הרבה אהבה אליך , את הרגישות והחיבוק של בין לבין ואחרי .
ראיתי דום מקצועי שמבין ויודע מה הוא אמור לעשות עבורך כחבר.
[מעריכה מאוד מיקצועיות ובודאי שחברות ]
אוהבת אותך כל כך ומעריכה את השכל והרגישות המופלאה אצלך,את החיוך הפתוח שיש לך על הפנים ושמחת החיים .שיכולה אפילו לראות שכואב לך ולעמוד מהצד, כי את יודעת ,,מה עושה לך טוב .ואני? הלואי ואני הייתי יודעת בכזו בהירות מה אני רוצה .

לא להתבלבל ..
בכלל לא משהוא לשימוש שלי , אני בכלל לא יודעת עדיין איך משתמשים בדומים ,
אבל..
חבר אינטרנטי שלי היום פרש כנפיים ונפתח אל העולם הבדסמי שבו ממקום נפלא של גילוי ושיתוף אמיתי , ואני רגשנית בכלל בסיטואציות שכאלה נירגשת נורא בשבילו, שמחה איתו על הפתיחות והכנות ולכן, שפחות נכבדות וראויות המלצת השבוע לדעתי : Onabike
הוא בא עם ביטוח, {לאופנוע כמובן}
הרבה אהבה ורגש וגם דום אמיתי ממקום משובח -כמובן .. לדעתי !
לא יודעת לעשות לינקים אל הפוסט שלו , אז מי שמעניין לה תידרש לעשות חיפוש ...

אמר חבר שלי את המשפט המופלא הזה , אחת לכמה ימים כשאני מרגישה שאני נאבקת במשהוא יותר מדי מנסה לעצור לרגע ולבחון אם אני לא בעצם נלחמת פשוט במשהוא שהוא בניגוד לטבע. לטבע שלי , או של אחד מילדי , לקוחות , עבודה , בכלל.... כל מיני דברים שלפעמים מרגישים לי צורך עז להלחם[כי זה הטבע שלי..] כדי לשנות אותם , אחרי בחינה מתוך ההבנה שלטבע של אותו יצור או מהלך יש חיים משלו, בוחנת את הדברים משם, בדרך כלל מצב שמסיים מאבק ומאפשר לי לתת פיתרונות ולהבין מהלכים הרבה יותר טוב ונכון לאותו העיניין.
החבר הזה שלי , שזה מה שהוא אמר, הוא פשוט היצור הכי קרוב לי בעולם.
ואחרי , מחייכת ,, ואומרת לו תודה שהוא חלק כל כך משמעותי בעולם שלי .

זהוא ,, זה סופי , מצאתי סוף סוף משהוא שאני באמת שונאת --חורף!
פיזרתי את כל הגורים לכלובי החינוך שלהם , מרגישה כל פעם כשאני שולחת אותם לגן ולבית הספר מן תחושה איומה שאני מכניסה אותם לכלוב מחשבתי , למקום שבו ידפקו להם את המוח ויכניסו להם כללי התנהגות מטומטמים, וראיה צרה להבנה של החיים.
[למזלי הם יודעים נגיד שנימוס זה דבר ששייך לאזור גאוגרפי ולא משהוא קבוע לכל מקום. ]
כמה זמן יקח עד שישכחו.. עד שיתקבעו...
ואני בדרכי לביניין, הכל אצלי בוץ באתר , כבר 6 טלפונים מהבוקר , החשמל.. הגנרטור שתה מים.. הטרקטור נתקע .. והאינסטלטור תבע בבור של הביוב ..
אוף, יודעת שאני יוצאת ליום של ריצות רק לטפל בנזקים.
קשה להסביר את חיי הפועלים בחורף לאנשי המשרד ,
להוריד מעקות קפואים של ברזל להתקנה כשהידיים כבר אין להם תחושה מהקור והן נפצעות כי פשוט לא מרגישים בהן דבר.. ואז ריתוך לוהט, ממש סשן חם וקר.
לפרוק ארונות ממשאית כשבדיוק מתחיל מבול ומדרגות השייש הכל כך יוקרתיות מחליקות בטירוף.. לעבור בבוץ תובעני כדי להכנס לוילה כי הפיתוח עוד לא התחלנו ואז להסתובב כל היום עם עוד 3 ק"ג בוץ בנעליים . קפוא מקור במקומות עם נוף נפלא כי איש האלומיניום עוד לא הביא חלונות . נכון... צרות של פועלים , אבל יש גם כאלה בעולם , מה לעשות שבחרתי לי דוקא בתחום הזה להתקיים. בקיץ אני מלכת העולם , אבל בחורף... יו...פשוט שונאת.

הייתי בלוויה איומה וכואבת ,איש שמת ונותרו בחיים שתי בנות קטנות ואישה עם סרטן, הלב מתכווץ לי , מחליקים את הארון לתוך הקבר, לוויה חילונית, אני שמחה שאני לא צריכה לשמוע שוב על אלוהים שמוחק חטאים ושנישמתו של המת תכפר על אלו שנותרו בחיים...
מנגנים לסיום במפוחית , דרך טובה להפרד.אמא שלי על ידי ואני מבקשת ממנה שאם אני מתה לפניה שינגנו אצלי טרנסים, בפול ווליום עד שכולם יפסיקו לחשוב מהראש ורק הגוף יזוז . אתמול בערב , מסיבת טרנס עם הילדים,כולנו רוקדים באטרף ,איך שאני שמה טרנס פיתאום כולנו חוטפים זריקת מרץ . הילד שלי אומר לי :"תיראי אמא .. הגוף שלי זז בלי שליטה "עם חיוך של אושר ושיחרור אמיתי. בארוחת הערב הטרנס ממשיך ברקע וכולנו זזים ורוקדים תוך כדי אכילה, לקראת סיום ארבעתינו כבר רוקדים על הכסאות .
וכל מה שרציתי אחרי היום הזה של מוות וכאב זה להגיע הביתה , לשים לי מוסיקת טרנס ולהרגיש את החיים זורמים לי - חזק בתוך הגוף .

מפגש בנות כיתתי ,, לא יאומן, 25 שנה שלא ראיתי חלק מהנשים שהיו במפגש , את חלקן לא הייתי מזהה בכלל מיתחת לכיסוי הראש וההתעבות שהן עברו.
ממש נשים, חלקן כבר סבתות , וכולנו באופן מפתיע בבסיס נישארנו ממש כפי שהיינו.
למדתי בשנות התיכון הראשונות בבית ספר דתי ומאוד הישגי , אני מודה שכמות הביקורים שלי שם היתה מצומצמת מאוד, אמא שלי היתה מתלוננת כל הזמן שהיא הולכת לבית ספר יותר ימים ממני...
עשינו סבב הכרות מחודש , כל אחת עשתה סקירה מה קרה לה מאז הצבא ו\או שרות לאומי .ואללה... עשו שם דברים, באמת נשים אחת אחת מרתקות ועושות ,וזה עוד עם חבילה של ילדים לכל אחת .אצלי כמובן שכולן המתינו לסיפור החיים, רובן להפתעתי היו מעודכנות כמעט לחלוטין, הייתי איך שהוא תמיד הבלגן הכיתתי, סוסים בבית ספר , חברים מופרעים, מורות שבכו בגללי ,זיונים עם הבן של המנהלת..
אז מה כבר יכולתי לאמר- בנות יקרות עיזבו צבא.. אתמול בלילה הייתי במסיבה עם קבוצה שאולי לכן תהיה קצת מוזרה , אחרי הייתי עסוקה בפעילות עם... אתן מבינות אני מניחה ,
וחוץ מזה .. , ככה החיים אצלי , הרבה בלגן עדיין, הרבה שטויות , וכן, אני אמא לשלושה,גרושה כמובן, ועדיין עובדת בבניה ונגרות .
הרבה חיוכים היו שם , חיבוקים והרבה אהבה כנה ,קבלה אמיתית למרות השוני המדהים האחת את השניה . חלקן סיפרו לי על הגאווה הגדולה שהן מספרות לילדים שלהם שיש להן חברה נגרית -את האמת ... לא הרבה השתנה במהות רק חויות שכל אחת מאיתנו יצרה על בסיס אישיות שבתיכון כבר כניראה היתה מאוד בנויה .

נשאלת שוב ושוב וגם שואלת את עצמי מה באמת אני עושה פה בכלל בעולם השליטה ?
נמצאת במרחק מסויים מלהיות בתוך התרחשות והתנסות אמיתית , מתבוננת , לומדת , מנסה להבין מה באמת בכל זאת מושך אותי פה . אין לי ספק שכיום החלק המרכזי שמעניין לי אלו הדמויות שאני מגלה בעולם הזה .אשר אלי... כניראה שמשהוא אצלי מנסה להבשיל ולהבין מה באמת החיפוש שלי, מה אני רוצה פה עבור עצמי בתוך התסריט.