הייתי בלוויה איומה וכואבת ,איש שמת ונותרו בחיים שתי בנות קטנות ואישה עם סרטן, הלב מתכווץ לי , מחליקים את הארון לתוך הקבר, לוויה חילונית, אני שמחה שאני לא צריכה לשמוע שוב על אלוהים שמוחק חטאים ושנישמתו של המת תכפר על אלו שנותרו בחיים...
מנגנים לסיום במפוחית , דרך טובה להפרד.אמא שלי על ידי ואני מבקשת ממנה שאם אני מתה לפניה שינגנו אצלי טרנסים, בפול ווליום עד שכולם יפסיקו לחשוב מהראש ורק הגוף יזוז . אתמול בערב , מסיבת טרנס עם הילדים,כולנו רוקדים באטרף ,איך שאני שמה טרנס פיתאום כולנו חוטפים זריקת מרץ . הילד שלי אומר לי :"תיראי אמא .. הגוף שלי זז בלי שליטה "עם חיוך של אושר ושיחרור אמיתי. בארוחת הערב הטרנס ממשיך ברקע וכולנו זזים ורוקדים תוך כדי אכילה, לקראת סיום ארבעתינו כבר רוקדים על הכסאות .
וכל מה שרציתי אחרי היום הזה של מוות וכאב זה להגיע הביתה , לשים לי מוסיקת טרנס ולהרגיש את החיים זורמים לי - חזק בתוך הגוף .
לפני 18 שנים. 24 באוקטובר 2006 בשעה 17:05
