מפגש בנות כיתתי ,, לא יאומן, 25 שנה שלא ראיתי חלק מהנשים שהיו במפגש , את חלקן לא הייתי מזהה בכלל מיתחת לכיסוי הראש וההתעבות שהן עברו.
ממש נשים, חלקן כבר סבתות , וכולנו באופן מפתיע בבסיס נישארנו ממש כפי שהיינו.
למדתי בשנות התיכון הראשונות בבית ספר דתי ומאוד הישגי , אני מודה שכמות הביקורים שלי שם היתה מצומצמת מאוד, אמא שלי היתה מתלוננת כל הזמן שהיא הולכת לבית ספר יותר ימים ממני...
עשינו סבב הכרות מחודש , כל אחת עשתה סקירה מה קרה לה מאז הצבא ו\או שרות לאומי .ואללה... עשו שם דברים, באמת נשים אחת אחת מרתקות ועושות ,וזה עוד עם חבילה של ילדים לכל אחת .אצלי כמובן שכולן המתינו לסיפור החיים, רובן להפתעתי היו מעודכנות כמעט לחלוטין, הייתי איך שהוא תמיד הבלגן הכיתתי, סוסים בבית ספר , חברים מופרעים, מורות שבכו בגללי ,זיונים עם הבן של המנהלת..
אז מה כבר יכולתי לאמר- בנות יקרות עיזבו צבא.. אתמול בלילה הייתי במסיבה עם קבוצה שאולי לכן תהיה קצת מוזרה , אחרי הייתי עסוקה בפעילות עם... אתן מבינות אני מניחה ,
וחוץ מזה .. , ככה החיים אצלי , הרבה בלגן עדיין, הרבה שטויות , וכן, אני אמא לשלושה,גרושה כמובן, ועדיין עובדת בבניה ונגרות .
הרבה חיוכים היו שם , חיבוקים והרבה אהבה כנה ,קבלה אמיתית למרות השוני המדהים האחת את השניה . חלקן סיפרו לי על הגאווה הגדולה שהן מספרות לילדים שלהם שיש להן חברה נגרית -את האמת ... לא הרבה השתנה במהות רק חויות שכל אחת מאיתנו יצרה על בסיס אישיות שבתיכון כבר כניראה היתה מאוד בנויה .
לפני 18 שנים. 22 באוקטובר 2006 בשעה 7:53
